במבואה של מתחם יד בן־צבי מוצגים 'אריחי יחזקאל' – אריחי אבן חקוקים בכתב עברי, שהיו חלק מתצוגה שקידמה את פניהם של משכן הנשיא בשנות החמישים והשישים. הנשיא יצחק בן־צבי קיבל את האריחים מידידו דוד הכהן, בדרך מפתיעה ומיוחדת.
במהלך מלחמת העולם השנייה, במסגרת עבודתו ב'סולל בונה' לפעילות בלבנון ובסוריה, סיפר צעיר סורי לדוד הכהן כי לקרובת משפחתו יש ארגז עם "אריחים מבית המקדש"! דוד הכהן נסע לבית בקרבת דמשק, שם מצא ארגזים ובהם עשרות לוחות אבן רבועים ועליהם כתב עברי. הוא קיבל כמה אריחים כדי להראותם למומחים והביא אותם ארצה, לבחינת מומחים: יצחק בן־צבי וזלמן שז"ר, הפרופסורים לארכאולוגיה בנימין מזר ואליעזר ליפא סוקניק, ופרופ' נפתלי טור־סיני – חוקר מקרא ולשונות שמיות עתיקות. הם העריכו שמקורם בעיראק ושיערו כי נוצרו במאות ה־8 עד ה־10 לספירה.
בשנת 1954, הוברחו האריחים מסוריה דרך לבנון לישראל ובשנת 1958, הוצגו לראשונה בתצוגה שהוכנה במיוחד עבורם במבואה למשכן נשיאי ישראל (לצד העתק פסיפס בית הכנסת מחורבת מעון שיצרה האמנית נעמי הנריק). בשנת 1985 הוקמה להם ביד בן־צבי תצוגה מחודשת. ההשערה הרווחת, שצוטטה בשתי התצוגות שהוקדשו לאריחים, היתה שהאריחים העתיקים הגיעו מקבר יחזקאל בעיראק, אולם עם השנים, ההשערה התערערה ואף החלו להתעורר ספקות באשר לעתיקותם.
לאורך השנים תהו חוקרים על מהותם ועל מקורם של האריחים. בשנת 2021 ערכה יולי שוורץ מחקר מדעי שריכז את המידע על האריחים ובדק אותם בכלים מעולם המדע המודרני. מהמחקר עולה, כי מקור האריחים (וכתבי יד שהגיעו עמם) אינו בקבר יחזקאל בעיראק וכי נוצרו – ככל הנראה – בסוף המאה ה־19 או בתחילת המאה ה-20, שטכניקת ליתוגרפיה שהביאה להבלטת האותיות על פני האבן. נראה כי הם חלק ממכלול של אריחים וכתבי־יד שנגעו בכמה נושאים ונוצרו בידי קבוצת יוצרים, ולא אדם יחיד.
עם זאת, לאריחים סיפור ייחודי וה"פטינה ההסטורית" שהם צברו מאז גילויים, מקנה להם חשיבות וערך.