הרב חיים יוסף דוד אזולאי, הנודע בכינויו החיד”א (ירושלים תפ”ד [1724] – ליוורנו תקס”ו [1806]), היה אחד מחשובי החכמים במאה ה־18 ודמות רב־גונית מרתקת ומשפיעה. הוא נולד בירושלים, חי בה, בחברון ובמצרים ונדד שנים רבות כשד”ר (שליח דְרַבָּנָן) כדי לגייס תרומות בקהילות הגולה לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל. הוא נדד בצפון אפריקה ובאירופה עד שהשתקע בליוורנו שבאיטליה. החיד”א חיבר למעלה ממאה ספרים בסוגות מגוונות – הלכה, דרוש, פרשנות, קבלה, ביבליוגרפיה, כתיבת מסע אוטוביוגרפית ועוד. בחינת כתביו חושפת את עושר עולמו האינטלקטואלי והתרבותי ואת ריבוי פניה של דמות, ילידת המרחב הירושלמי, שתנועתה בין המרחבים התרבותיים המגוונים שיקעה בה מאפיינים רבים של העולמות המודרניים שאליהם נחשפה.
עד היום אפשר לפגוש את החיד״א במגוון צמתים: השפעתו הרבה על עולם ההלכה משתקפת מחיבורים רבים עד ימינו; הוא אחראי לשלב מכריע בהולדתה של הביבליוגרפיה של הספר העברי ‒ תחום יסודי במדעי היהדות עד היום הזה; ולא פחות חשובה היא השפעתו על הקבלה הצפון אפריקאית ועל הליטורגיה של קהילות הספרדים.
בשנת 2024, שנת ה־300 להולדתו של החיד”א, נערך במכון בן־צבי כנס חוקרים בין־לאומי שכותרתו “שלוש מאות שנות חיד״א: מסעות, לימוד ויצירה באגן הים התיכון ובאירופה במאה השמונה עשרה”. המאמרים מבוססים על ההרצאות שניתנו בכנס ומשקפים את דמותו הייחודית של החיד”א ואת העולם כפי שהוא נראה דרך עיניו.