מובילים לשכונה – רחביה

בית נשיא בצריף, תיכון עברי ראשון, מנהיגים ציוניים ומוסדות חשובים בשכונת הגנים רחביה

1. מהי ‘שכונת גנים’? | גן הכוזרי

שכונות גנים בתקופה הבריטית: בשנות העשרים של המאה העשרים החלה מגמה של בניית שכונות במרחק מהעיר העתיקה ומאזור רחוב יפו. אחד הביטויים הבולטים של מגמה זו הייתה בנייתן של שש שכונות גנים חדשות בירושלים.

את השכונות הללו תכנן האדריכל ומתכנן הערים ריכארד קאופמן, יהודי יליד גרמניה שהביא איתו מארצו את אסכולת ‘עיר הגנים’. קאופמן ביצע עשרות פרויקטים בארץ באותה תקופה, בין המוכרים שבהם, תכנון היישוב נהלל, בית אגיון ומבנים באוניברסיטה העברית.

שכונות הגנים ניסו לשלב בתכנונן בין השקט והירוק של הכפר לבין הנגישות והֲקִרבה הקיימת בעיר. בשכונות אלו נשמרו כמה קווי יסוד מאפיינים, שאותם ניתן למצוא בכל אחת מהשכונות: בניינים נמוכים, כבישים צרים, שדרת ירק מרכזית החוצה את השכונה ועוד. השכונות הירושלמיות  שהוקמו באסכולה זו הן מקור חיים, תלפיות, בית וגן, בית הכרם, קריית משה ורחביה.

גם היום, מאה שנים לאחר הקמתה, שכונת רחביה שומרת באופן יחסי על צביונה המקורי, ועל אף היותה ציר תחבורה ראשי בעיר, היא בעלת כבישים צרים רבים, ללא גורדי שחקים, ומתקיימים בה ציר הירק וגינות פרטיות רבות. 

2. דרישת שלום ממלח בן 2,000 שנה – קבר יאסון | רחוב אלפסי 

בשנות החמישים עם הקמתו של פרויקט בינוי חדש בלב שכונת רחביה, במהלך פיצוץ מבוקר שנעשה במקום התגלה קבר עתיק במקום בו היה אמור להיות בניין מספר 10 ברחוב אלפסי. החפירה הארכיאולוגית שנערכה במקום הוכיחה כי מדובר בקבר קדום, כנראה מתקופת בית שני. במקום נמצאו מטבעות חשמונאיים וכן התגלתה כתובת על אחד מקירות המבנה. נראה כי קבר זה היה חלק מה’נקרופוליס’- עיר המתים של ירושלים, בית הקברות שסבב את העיר, שכן ביהדות יש איסור לקבור מתים בתוך שטח העיר.

בקבר נמצאו כמה כתובות וציורים המאפשרים לנו הצצה לאדם שכנראה קבור במקום. אחת הכתובות מזכירה את השם ‘ליסון בן פאח’, ובמקום אחר מצוירות ספינות, ועל סיפון אחת הספינות מופיעה דמות אדם. ייתכן שהדמות מרמזת לאותו יאסון שמוזכר בכתובת, ובשל עיסוקו כיורד ים או כבעל צי ספינות, הוא הונצח בדרך זו.

שימור או פיתוח? למרות המיקום הבעייתי שבו נמצא הקבר, בלב רחוב ובלב שכונת מגורים מבוקשת, הוחלט לשחזר את הקבר ולהשאירו על כנו. מבנה הקבר עצמו ננעל למבקרים מחשש להרס המקום, אך הגן שמקיף אותו נשאר פתוח לקהל הרחב ומשמש תדיר את המטיילים, העוברים והשבים.

3. ‘יש מי שגר בצריף רעוע’ – צריף הנשיא, אבן גבירול 14

עוד לפני ששכונת רחביה נבנתה במלואה ונסללו בה כבישים, בחרו בני הזוג יצחק ורחל ינאית בן-צבי לקבוע את ביתם במקום. ‘ביתם’ באותם ימים היה לא אחר מאשר – צריף. בן-צבי, שהיה חייל משוחרר מן הצבא הבריטי, קיבל שיירי צריפים מעודפי הצבא ובעזרת חברים מ’גדוד העבודה’ בנה בית לו ולבני משפחתו. בחצר ליד הצריף הוקם ‘משק הפועלות’ – משתלת צמחים שכונתית שייסדה אשתו, רחל ינאית. ‘משק הפועלות’ אפשר השכלה ופרנסה לנשים חלוצות ולעולות חדשות.

במרוצת השנים הועתק המשק לארמון הנציב והצריף הוחלף בבית מגורים מן השורה. אולם בשנת 1952, בעת שהתמנה לנשיאה השני של מדינת ישראל, ובהיעדרו של משכן נשיאות רשמי של המדינה, בחר בן-צבי לבקש כי בית הנשיא יהיה ב…צריף. לצורך העניין נרכשו שני צריפים רחבי ידיים, אחד לקבלות פנים גדולות והאחר מעט קטן יותר, וכן נרכש הבניין הסמוך, בית ולירו,  ששימש למגוריה של משפחת הנשיא ולמשרדים. הימים היו ימי צנע ומחסור, ובן-צבי, שהתנסה בעבר במגורים בצריף, ראה במודל זה דוגמה לפשטות ולצניעות. הוא טען כי לא ייתכן שבתקופה שבה מאות אלפי עולים חדשים חיים במעברות, ידור הנשיא בבית מידות מפואר, וכך הפך רעיון הצריף מחזון למציאות.

בן-צבי היה הנשיא היחיד עד כה שנבחר לשלוש כהונות רצופות, אבל הוא לא הספיק להשלים את כהונתו השלישית ונפטר כמה חודשים לאחר בחירתו. הוא ראה באיחוד חלקי העם והשבטים השונים המרכיבים אותו מטרה ראשונה במעלה ולכן יזם כינוסים חודשיים המיועדים לעדות השונות. כמו כן, בחר לעצב את הצריף ואת בית הנשיא בדרך שתשלב פשטות וצניעות מחד וחיבור למסורת ישראל ולארץ ישראל מאידך. הוא היה נשיא אהוב ומקובל על כל עדות ישראל ואף על המיעוטים החיים בארץ כגון דרוזים וצ’רקסים.  לפני פטירתו ביקש להישאר מחובר אל העם ולהיקבר בהר המנוחות ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

4. ביתו של שר הצנע | אלחריזי 22

דב יוסף נולד בשנת 1899 במונטריאול, קנדה, בשם ברנרד ג’וזף והגיע לארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה כחלק משירותו ב’גדודים העבריים’ הוא למד פילוסופיה ומשפטים ואחרי שסיים את לימודיו, חזר לארץ על מנת להשתקע.

עם הזמן הפך יוסף, שעברת את שמו, לאחד מעורכי הדין הבולטים והמצליחים בארץ בתקופת המנדט, שימש כיועץ המשפטי של הנהלת הסוכנות והיה אחראי, בין היתר, על ייצוגה בפני ‘ועדת פיל’.

יוסף מונה למושלה של ירושלים במלחמת העצמאות, בעת שהעיר הייתה נתונה במצור. מתוקף תפקידו זה, היה עליו לדאוג לארגון ולחלוקה שיוונית עד כמה שניתן של מעט המזון והציוד שהגיעו העירה, תפקיד שאותו עשה יוסף במסירות ובאחריות, תוך ששכל את בתו, לוחמת הפלמ”ח, לילה-נעמי, בקרבות בנגב.

עם תום הקרבות החלו לזרום לארץ מאות אלפי עולים חדשים. המדינה הצעירה הייתה צריכה לקלוט את העולים ולספק פתרונות של דיור ופרנסה לכולם. אוכלוסיית המדינה הכפילה את עצמה תוך זמן קצר, וכך נוצר מחסור חמור כמעט בכל תחום. בשל ניסיונו כמושל ירושלים, מונה יוסף לשר הקיצוב והאספקה של ישראל. התפקיד לא הוסיף לאהדתו הציבורית של יוסף והוא כונה בפי כל ‘שר הצנע’ על שם המדיניות שאותה הנהיג. בתקופה זו אנשים נאלצו לרכוש מזון בתלושים בלבד, על פי הקצבה יומית או שבועית. דב יוסף קרא לתושבי העיר לנצל כל פיסת אדמה פנויה, לשתול ירקות ולגדל תרנגולים מטילות. רעייתו גולדי רצתה לשמש דוגמה אישית וטיפחה גינת ירק כאן בחצר ביתם ברחוב אלחריזי.

5. הגימנסיה העברית: בית ספר עברי ראשון בירושלים | קק”ל 14

בראשית המאה העשרים לא היו בירושלים בתי ספר תיכוניים על טהרת העברית. האפשרויות שעמדו בפני משפחות ציוניות היו בית ספר מקצועי, תלמודי תורה למיניהם או בתי ספר שבהם למדו בשפות אחרות, כגון צרפתית. חבורה מבין אנשי העלייה השניה בירושלים, וביניהם בני הזוג בן-צבי והציירת אירה יאן, חברו  לאישים מרכזיים בירושלים כבני הזוג וייץ ואליעזר בן-יהודה להקמת תיכון עברי ראשון בירושלים בשנת 1909. מטרתם בהקמת בית הספר הייתה חיזוק היישוב היהודי והחייאת התרבות העברית. בבית הספר נלמדו היסטוריה יהודית יחד עם ידע כללי, תרבות וידיעת הארץ.

ראשיתו של המוסד לא הייתה סוגה בשושנים: תלמידי הגימנסיה נאלצו לנדוד בשנותיה הראשונות בין שלושה מבנים שונים; המתחרים מבי”ס ‘אליאנס’ ניסו להניא את ההורים מלשלוח את ילדיהם למוסד; מלחמת העולם הראשונה כמעט והביאה לסגירתו של המוסד. עם השנים הגימנסיה מיצבה את עצמה כאחד מבתי הספר הטובים בירושלים, ובוגריה, המוכרים יותר ופחות, השתלבו במגוון תפקידים ועמדות מפתח בציבוריות הישראלית. ביניהם ניתן למנות אישים כמו: רובי ריבלין, מרים נאור, א.ב יהושע ועוד.

קיר הזיכרון: במבואת הכניסה של הגימנסיה ניצב קיר זיכרון לבוגריה. כמאה וחמישים מבוגרי בית הספר נפלו במערכות ישראל מימי המאבק על הקמת המדינה, השיירות ומלחמת העצמאות דרך מלחמות ישראל ועד סבבי הלחימה האחרונים בעזה. בין השמות המוכרים החרוטים על הקיר ניתן למצוא את יוני נתניהו, דני מס, אברהם שטרן (יאיר), עלי בן-צבי – בנם של רחל ינאית ויצחק בן-צבי, לילה יוסף – בתו של דב יוסף, רחבעם זאבי ועוד רבים. יהי זכרם ברוך.

6. בנייני המוסדות הלאומיים | המלך ג’ורג’ 48

בתקופת המנדט הבריטי הקימה התנועה הציונית כמה מוסדות כדי שישמשו מעין תשתית למדינה שעתידה הייתה לקום. מוסדות אלו היו הגורם המארגן של החיים היהודים בארץ ובחו”ל, ופעלו בערוצים אחדים בדאגה לצרכים שונים, בענייני פנים וחוץ, על מנת להאיץ את האפשרות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

המוסדות הלאומיים הם למעשה שם כולל לשלושה גופים שעסקו בקידום הפעולות והערכים של התנועה הציונית. לכל אחד מהם שם ותפקיד מוגדר: קרן היסוד – הייתה הזרוע הכספית של הנהגת היישוב. הקרן הקיימת לישראל- עסקה ברכישת קרקעות ברחבי הארץ כדי ליישב בהן יהודים. הסוכנות היהודית – ייצגה את העם היהודי בפני הממשלה בבריטניה ושימשה כממשלה בפועל של המדינה שבדרך.

כיכר המוסדות הלאומיים הפכה להיות לב ההתרחשות הציונית בתקופת המנדט. כל פגישה חשובה, הודעה דרמטית או התייעצות משמעותית התרחשו בין הקירות הללו, מעין ‘קרית הלאום’ של אז. לא מפתיע אם כן שכמה אירועים משמעותיים בתקופה ההיא קרו במרחב הזה: פיגוע תופת ענק שבוצע במבנה המוסדות הלאומיים ב-11 במרץ 1948 היה מן הקשים בפיגועי מלחמת העצמאות, בעיקר מן הבחינה המורלית. מן המרפסת הזאת נאמה גולדה מאיר מעין נאום ניצחון אחרי הצבעת האו”ם בכ”ט בנובמבר, ומיד לאחר מכן יצאו ההמונים לריקודי הורה. בכיכר זו הכריזו חברי מועצת העם ששהו בירושלים הנצורה על הקמת המדינה. כאן התקיימו ישיבותיה הראשונות של הכנסת. פה הושבע הנשיא הראשון וכאן היה משרד ראש הממשלה בשנותיה הראשונות של המדינה. 

שכונת רחביה כבר בת מאה שנים. סיפורים רבים על דמויות ועל מנהיגים מסתתרים בין רחובותיה. כיום עוברת השכונה תהליכי פיתוח מואצים, ויש חשש אמיתי לצביונה. ימים יגידו מה יהיו פניה של השכונה בעתיד…