מי היה משה סורמאני? זיכרונותיו של ראובן מילון לקראת יום הזיכרון

במקלט ישן בלב קיבוץ עין צורים, אסף יהודה נוימן, מוותיקי המשק, מלוחמי הגוש ומי שישב בשבי בשנת 1948, אוסף מופלא ומרגש של חפצים אישיים, מאז ימי ילדותו בכפר סבא של ראשית המאה העשרים עם ‘ארכיאולוגיה מודרנית’ מימי מלחמת העצמאות. 

קיבוץ עין צורים הוקם בשנת 1946 בגוש עציון. במלחמת העצמאות נפל הקיבוץ, בתיו נהרסו וחבריו הלוחמים נלקחו בשבי למחנה אום אל-ג’מאל בירדן. כעבור 3 שנים הקימו יוצאי השבי את קיבוצם מחדש ליד קריית מלאכי. 

סיפור נפילת הגוש, זיכרון ביתם שחרב והקמתו המחודשת של הקיבוץ הפכו לחלק משמעותי בזהות מייסדי הקיבוץ המחודש, אך הם חקוקים גם בליבם ובתודעתם של בני הדור השני והשלישי. במסגרת מיזם ‘ארץ חפץ’, אשר מטרתו תיעוד וחקר החפצים, המסמכים, האוצרות והאוספים הקטנים ברחבי הארץ, הגיעה לעין צורים משלחת סקר. 

אוסף החפצים שהתקבצו על גבי מדפים עמוסים לעייפה במקלט של יהודה, מכיל חפצים מימי הקרבות בתש”ח וחפצים שמקורם במחנה השבויים אום אל-ג’מאל בירדן שם שהו שבויי הגוש חודשים רבים, לצד אזרחים ולוחמים ממקומות אחרים בארץ. 

בין השבויים היה גם ראובן מילון, יליד ירושלים, אשר בשנת 1946 החל ללמוד בבצלאל במחלקה למתכת, צורפות ויודאיקה. מילון סיפר כי עם הזמן החל להתפתח במחנה הווי ייחודי ששיקף את המגוון האנושי שבו. אנשי העיר העתיקה נתנו שיעורים בתורה ובתלמוד, אנשי ‘ההגנה’ ששירתו בצבא הבריטי העבירו שיעורים באנגלית, והיו מי שהעבירו שיעורים בערבית. במחנה, שהיה בלב המדבר, רחוק מכל נקודת יישוב, התפתחה תעשייה בזעיר אנפין: מפחי הביסקוויטים יצרו השבויים כלים שימושיים, קופסאות ועבודות אמנות: מקלות מגולפים, עטיפות מעוטרות לאלבומים, בובות, פסלי בוץ ופטנטים כגון כיסא מתקפל, מקלחת אוטומטית, תרמוס ומזוודות. את המספריים ששימשו לחיתוך הפח, ‘סחב’ יעקב, אחיו של ראובן, מהמרפאה, והן שמורות אצל ראובן עד היום.

לקראת יום הזיכרון שוחחנו עם ראובן. גם כיום, והוא בן 91, שמורים בזיכרונו בבהירות רבה השמות, התאריכים, ימי הלחימה בגוש וחודשי השבי שבאו אחריהם. 

בשבוע שעבר השתתף מילון בכנס שנערך בגוש עציון, לציון שבעים שנה לחזרתם מן השבי של לוחמי הגוש. בין דברי הזיכרון והשיחות באירוע, הוזכר שמו של משה סורמני. למשמע השם אחזה במילון התרגשות גדולה. מראות הקרב הקשה שהתרחש בבוקר הארבעה במאי 1948 בח’רבת סאוויר, צפו בזכרונו. משה סורמני לחם לצדו באותו בוקר אל מול התקפת הכוחות הירדניים.

“לא שמעתי את השם הזה שנים רבות. הלכתי הצידה עם מי שהזכיר את שמו, משה גרינבלט, וביקשתי שיספר לי עליו: מי היה משה סורמני”? 

מי היה משה סורמני?

משה סורמני נולד ברודוס שביוון בשנת 1931. לאחר הכיבוש הנאצי נמלט בדרך לא דרך, ולאחר מסע ארוך ומלא טלטלות, דרך איטליה וטורקיה, הגיע ארצה בפברואר 1944, על גבי אוניה צבאית תוך שהסתיר את יהדותו והציג עצמו כחייל. לאחר עלייתו נקלט סורמני בעליית הנוער, ונשלח ללמוד בכפר הרא”ה. בראשית ימיו בארץ לא ידע צורת אות עברית, אך מהר מאוד התקדם בלימודיו, רכש את השפה והיה מאושר על חייו בארץ. בינואר 1948 התגייס לפלמ”ח ונשלח עם פלוגת התגבורת לגוש עציון. באותם הימים הגיע גם ראובן מילון, מפקד כיתה בפלוגה ב’ בגדוד ההגנה ‘מכמש’, אל חזית הלחימה בגוש: “שלחו אותנו להחליף פלוגה אחרת, פלוגה של סטודנטים”, מספר מילון, “יצאנו בשיירה ב-27 במרץ 1948. אני לא שוכח את התאריך הזה”. 

ח’רבת סאוויר הייתה משלט אחד בין שרשרת המשלטים שהקיפו את יישובי הגוש והגנו על תושביו. כאשר החלה התקפת הלגיון הירדני, היה סורמני בין הנפגעים הראשונים, והוא בן 17 בלבד: “כשהתחילו היריות הוא קיבל פגז בחזה, ואני ראיתי אותו שם”, מתאר מילון את שנחרט עמוק בזיכרונו. “חיפשתי איזו שמיכה לכסות אותו. המשוריינים עלו עלינו, ובאה הפקודה לסגת. כיסיתי את סורמני, לא רציתי שהאנשים שהיו בעמדות קדמיות יותר יראו את המחזה הנורא הזה, אותו אני זוכר אותו עד היום”. 

לאחר נפילת הגוש, נותרה גופתו של סורמני מוטלת בשטח. מילון ומאות לוחמים נוספים נלקחו בשבי הירדני, ממנו שוחררו כעבור שנה, עם תום המלחמה במרס 1949. ב-17 בנובמבר 1949 הובא סורמני לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר-הרצל, עם שאר חללי קרבות הגוש. 

בשיחה עם משה גרינבלט שמע מילון לראשונה את סיפור חייו של סורמני. גרינבלט למד בנעוריו בישיבה החקלאית בכפר הרא”ה, שהייתה גלגולו של מוסד חינוכי בשם “יקיר” בו התחנכו וגרו נערים פליטי שואה, ביניהם משה סורמני. בשנים האחרונות התגבש הרצון להנציח את הנופלים בוגרי הישיבה, שנסגרה בשנות השבעים. גרינבלט, כיום גימלאי, החליט להתמסר למשימה. הוא לא הסתפק בהנצחת החיילים בוגרי הישיבה, אלא ביקש לחקור ולהתחקות אחר דמותם של נופלים בוגרי המוסד בגלגוליו הקודמים. כך נחשף לסיפורו של משה סורמני, עולה חדש אשר חי חיי ‘תורה ועבודה’ תוססים בשנותיו הספורות בכפר הרא”ה, ונפל בגיל כה צעיר.

מוסד “יקיר” כבר איננו, וכך גם הישיבה החקלאית. אך במקומם פועל כיום כפר הנוער “בן יקיר”. שם, במקום בו גדל, למד ויצר, הונצח שמו של סורמני באנדרטה שהוצבה לאחרונה. השנה, בערב יום הזיכרון תשע”ט 2019, נערך לצידה, בפעם הראשונה, טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.