שטרודל ויין – 100 שנה לנישואי רחל ינאית ויצחק בן־צבי

31 בדצמבר 1918. אבנר ודוד הקדימו לבוא מן הגדוד. הבוקר תתקיים ישיבה מכרעת של מרכז המפלגה לקראת ועידת היסוד של “אחדות העבודה”. הבוקר מכריע גם בחיי. רעיונות האיחוד מלכדים את כולנו, ואילו לי ולאבנר – ליכוד משלנו. עם כל פגישה ביננו הלכה וגברה הכמיהה להיות יחד. ידענו אמנם שימי אבנר בגדוד עוד יארכו, ואני, בטרם אעלה לירושלים לעבוד בחקלאות, עוד אצא לגליל. אך הבוקר בקע האור בלבנו, ונמסר לחברינו הקרובים, ועלתה ההצעה לערוך את נישואינו במעמד זה. הוציא אבנר מכיס מעילו הצבאי טבעת קידושין שהייתה מוכנה בידו ועליה חרוט שמי באותיות עבריות קדומות דווקא. גל של חום עברני. כזהו אבנר. במרחקים דאג לטבעת ומאומה לא אמר. אך כלום היה צורך לבטא במילים את אשר בלב – ואנו גם מרחוק קשורים היינו בלב ונפש.
בישיבה נכח ידידו הקרוב של אבנר, הסופר הישיש אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז”ר), גם הוא איש פולטבה, והוא שערך את הקידושין.
מישהו מעיר לאבנר: חבל שאין שמך יעקב, האם אין דומים אתם ביחסיכם ליעקב ורחל, הלא הכרתם זה את זו בימי בימי נעוריכם מלפני כארבע עשרה שנה, ורק היום הגעתם לנישואין!
לא הייתה זו הפתעה גמורה להורי ולאחיותיי כאשר חזרתי מהישיבה וסיפרתי על המאורע: הן ידוע ידעו היטב על הקשר בינינו – אבל מאוד התעצבו אל לבם שלא שותפו גם הם, אם גם מילה לא אמרו לי. מאוד הצטער אבנר שעליו לחזור מיד לגדוד, אך טוב שאמא דאגה לא רק ל”שטרודל”, כי אם גם ליין. בחצות לילה, לאחר ששכבנו כבר לישון, העירונו קולות צוהלים: משנודע לחברים בגדוד דבר נישואינו, מיהרו ובאו בלילה לברך…

לפני יומיים הייתה לנו פה שמחה. בן צבי התחתן! את רואה, לא רק אני מסוגל לשטות כזאת… עד שעה לפני החתונה לא ידענו כלום. הייתה לנו ישיבה של הועד המרכזי של המפלגה ובן צבי הזמין אותי לבית רחל לשתות כוס יין… חשדנו שזה לא עניין פשוט. כשבאתי לשם מצאתי את בן צבי נבוך והבינותי מה הדבר. החתונה נערכה אצל בן עירו של בן צבי, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ… עשרה חברים היו נוכחים והטקס נערך כדת משה וישראל עם קידושין, כתובה וכל השאר. בקיצור, בן צבי שלנו סידר הדבר בכל פרטי הפרטים… אני חושש שיש לי פה קצת אשמה, את יודעת, שדוגמה רעה משפיעה…