במאות הראשונות של התרבות הערבית-היהודית של ימי הביניים התקיימו זו ליד זו שתי שיטות כתיב של הערבית-היהודית. לצד הכתיב הידוע של רס”ג, רמב”ם, ריה”ל ואחרים, המבוסס על חיקוי הכתיב של הערבית הקלסית, הייתה גם שיטה אחרת, פונטית בעיקרה, שבה הערבית נכתבה לפי השמיעה, בלי השפעת הכתיב של הערבית הקלסית. בשיטה פונטית זו חוברו כמה מהטקסטים הקדומים ביותר בערבית-היהודית.
האסופה שלפנינו, בעלת שני כרכים, מוקדשת לטקסטים בכתיב הפונטי ולעולם של ראשית התרבות הערבית-היהודית במחצית השנייה של האלף הראשון.
בכרך הראשון מובאים טקסטים מקראיים ותרגומי מקרא.
בכרך השני , מובאים טקסטים נוספים בפורמט דומה אך הם בעלי תוכן שונה; אלה טקסטים שאין להם זיקה ישירה למקרא: טקסטים הלכתיים, ספרותיים ועממיים. הטקסטים הארוכים ביותר – ושמא אף החשובים ביותר – הם שרידים של שני תרגומים לערבית של החיבור ‘הלכות פסוקות’. אחריהם מובא חומר בעל אופי עממי יותר, בעיקר בתחום המאגיה – מרשמים, תרופות, הגדת עתידות, פתרון חלומות וכדומה.