מניה וילבושביץ-שוחט כמעט נעלמה מן הזיכרון הציוני והישראלי. הידיעה על מותה בפברואר 1961 פורסמה במקום לא בולט בעיתוני הזמן. יותר מארבעים שנים קודם לכן נדחקו מניה וישראל שוחט וחבריהם בארגון 'השומר' אל שולי הנהגת תנועת העבודה. אלא שמניה קורצה מן החומר של מי שמבקשים לעצב היסטוריה. משום כך, ובמיוחד בשל היותה אישה, יש ייחוד לקורותיה ולדרך שבה ראתה את תקופתה, את בני תקופתה ואת עשייתה שלה. היא הייתה אישיות מסמנת כיוון, ראשונה בעניינים רבים. יתר על כן, סיפורים על כישלון ועל טרגדיה יש בהם ללמדנו על רוח הזמן ועל מהות החברה והשיטה לא פחות מאשר סיפורי הצלחה.
בספר זה מוגש אוצר בלום של תעודות היסטוריות. אף כי הוספו לתעודות מבואות ופירושים והסברים, הרי תעודה היסטורית באשר היא יש בה אין ספור אפשרויות, משמעויות וידע הנתונים ליכולת ולפרספקטיבה המיוחדת של כל קורא וקורא.