הספינה “אגוז” וגורלה


סיפורה של  הספינה “אגוז”, שטבעה ב-1961 כשעל סיפונה 43 עולים מצפון אפריקה, משלב את סיפוריהם של יהודים שחלמו לעלות לציון ושל אנשי מחתרת שפעלו בסכנת חיים – ואת מחירם…
במשך מאות שנים היו יחסי גומלין מורכבים בין יהודי מרוקו לרוב המוסלמי. לעיתים נוצלו מתיחויות חברתיות ופוליטיות כדי לפרוע ביהודים ולבזוז את רכושם. השלטון הצרפתי שהחל במרוקו ב-1912 צימצם מאד את הפגיעה בהם. בערים הגדולות הם זכו להשכלה מודרנית, השתלבו בפקידות הקולוניאלית ועלו במדרג הכלכלי-חברתי. במרץ 1956 הסתיים השלטון הצרפתי במרוקו. התנועה הלאומית המרוקאית זיהתה את היהודים כבני ברית של הקולוניאליזם הצרפתי, וגם הקמת מדינת ישראל גרמה להטלת ספק בנאמנותם למרוקו. כבר במהלך המאבק של מרוקו לעצמאות, בשנות החמישים המוקדמות, פרצו מדי פעם פרעות שבהן נרצחו יהודים ורכוש יהודי נפגע.

כאשר מרוקו הפכה למדינה עצמאית, ולשלטון עלה המלך מוחמד החמישי, התגבר החשש בישראל שנשיא מצרים גמאל עבד אל  נאצר, שהעביר למרוקו סיוע כספי וצבאי, יהיה השליט האמיתי במרוקו ויגרום להתנכלויות ליהודים. המלך מוחמד החמישי הצהיר שהיהודים הם בניו והוא לא ייתן לאיש לפגוע בהם, אך במקביל הודיע שלא תהיה עוד תנועה ציונית במרוקו. הוא טען שהיהודים חשובים למדינה ולפיתוחה, והם לא יורשו לצאת ממנה. העיתונות בישראל תיארה את המצב במרוקו בצבעים סוערים וקודרים. ההצהרה על סגירת שערי היציאה והניתוק של קשרי הדואר עם מדינת ישראל הפכו את מרוקו ל”בית כלא גדול לאזרחיה היהודים” (‘דבר’, 13.1.1961). ועד עדת המערביים בירושלים טען (1.2.1961) ש”בנות ישראל נחטפות ונאנסות ואין מי שיגן עליהן כי חיי היהודים בארץ זו נעשו הפקר”. ב’ידיעות אחרונות’ (20.1.1961) פורסמה כתבה בלשון בוטה: “עצמאות מרוקו הביאה על יהודיה – שוד, אונס ורצח. הצפון אפריקנים הללו השיגו את חרותם לחמוס, לאנוס ולשחוט יהודים באין מפריע. הם שודדים חנויות יהודים ואין מעכב בעדם. הם חוטפים נערות יהודיות. הם חוטפים אפילו ילדות קטנות ונשים נשואות ואין מגן. הם רוצחים יהודים ואין דין.” ידיעות אלו, יש לציין, לא בהכרח משקפות את המצב האמיתי בשטח, אלא מבטאות חשש לעתיד וניסיון ליצור מודעות והגנה.

לנוכח המצב הקשה, החלה מדינת ישראל לארגן עלייה חשאית, בלתי לגאלית. בסיועם של פעילים וארגונים מקומיים ושל שליחי המוסד מישראל, משפחות העולים עזבו את בתיהם בחשכה, הוסעו והועלו על ספינות ליעדים באירופה – ומשם המשיכו בדרכם לישראל. באופן זה עלו בחשאי בין השנים 1956-1961 כ-30,000 מיהודי מרוקו.

יהודית גלילי מקלידה רשימות עולים ממרוקו, מרסי 1957
יהודית גלילי מקלידה רשימות עולים ממרוקו, מרסי 1957 (אוסף יחזקאלי, ארכיון התמונות יד בן־צבי)

אולם ההסתמכות על מבריחים מקומיים התגלתה כבעייתית. הללו איחרו לא פעם, ולעיתים אפילו לא הגיעו כלל לנקודת המפגש. המעפילים היהודים שעשו את הדרך הארוכה והמסוכנת אל החוף, נאלצו לשוב על עקבותיהם ולהכפיל את הסיכון. לאחר כמה מקרים כאלה, אחד מאנשי המחתרת העלה רעיון חלופי: לרכוש ספינה ולהפעיל אותה באופן עצמאי, לצורך העברת העולים בחשאי מצפון אפריקה לדרום-מערב אירופה. ראש ה’מוסד’ איסר הראל הסכים, ושלח מהארץ מומחה לספנות ולספינות. כך נרכשה ספינת דייג רעועהPisces , (‘דגים’), שעברה שיפוצים ותיקונים וקיבלה את השם העברי ‘אגוז’. קליפת האגוז הקטנה יכלה לשאת 40-50 עולים בכל הפלגה. בספטמבר 1960 החלה הספינה אגוז לשמש להברחת עולים, ובתוך שלושה חודשים חילצה ממרוקו 334 איש. 13 פעמים היא הפליגה מחוף אל־חוסיימה צפונה, לעבר חצי האי האיברי. מגיברלטר הבריטית הוטסו העולים למרסי שבצרפת, ומשם הפליגו או טסו לישראל.

בארכיון יד בן־צבי שמורה עדות מרגשת של אחד המלווים על העלייה לספינה לפני ההפלגה שיצאה לדרכה ב-10.1.1961: “בהגיע כל העולים לספינה קיבל כל אחד מהם חגורת הצלה וישב במקומו… בהגיע הזקנים לספינה – ברכו ברכת ‘שהחיינו’. כך עלו העולים לספינה. הם ברכו אותנו ואני נישקתי את כולם… האחרונים עלו. אני שחיתי על יד הסירה עד האנייה מחשש שיפול ילד ועזרתי לעלייתם לספינה. לאחר שעלו כולם חזרתי בשחייה לחוף. כאשר התרחקה הספינה היה לבי מלא אושר. המבצע נגמר בהצלחה.” (מאיר כנפו, “טביעת הספינה ספיקס”, אוסף חנניה דהאן). לרוע המזל, המלווה טעה. בעת שעשתה את דרכה במסלול הקבוע ממרוקו לגיברלטר, נקלעה ה’אגוז’ לתנאי מזג אוויר קשים, רוחות עזות וגלים גבוהים, וכנראה עלתה על שירטון. הספינה טבעה, ואתה ירדו למצולות ים 43 עולים – מחציתם ילדים. יחד אתם טבעו גם האלחוטן איש המוסד חיים צרפתי ומלח ספרדי שנותר על משמרתו, בעוד רב החובל ואיש צוות שני נטשו והצליחו להינצל. רק 22 גופות נמצאו, ויהודי מרוקו חששו לבוא לזהותן מפחד השלטונות. הגופות נטמנו בבית הקברות באל חוסיימה, ואת טקס הקבורה ערכו יהודי תיטואן.

ימים ספורים לאחר האסון נערכה בישראל עצרת אזכרה באולם ‘הבימה’ בתל אביב “לזכר 43 המעפילים” בהשתתפות שרים, חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור. הגדרת הנספים כ’מעפילים’, למרות שהמדינה כבר קמה, יצרה זהות בינם לבין יהודי אירופה שנאבקו לעלות ארצה בימי המנדט הבריטי. האסון הכבד זיעזע את העולם, והצליח להביא לפתיחת שערי מרוקו – שבה עדיין נותרו כ-165,000 יהודים. בין ישראל למרוקו נחתם הסכם לעזיבתם, תמורת תשלום כופר עבור כל יהודי. עוד סוכם כי ניהול העלייה יהיה בידי יא”ס, ארגון שאינו ציוני, וכי העולים יגיעו לישראל דרך תחנות ביניים ולא ישירות ממרוקו. במהלך השנים 1961­-1964 יצאו ממרוקו כמעט 90,000 יהודים, ומרביתם עלו לישראל.

שש שנים לאחר מכן (1967) נערך בדימונה “כנס ההעפלה”. בכנס הממלכתי השתתף ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, ובמהלכו נחנכה אנדרטה לזכר הנספים. בעשורים הבאים הוקמו ברחבי הארץ אנדרטאות נוספות ונקראו רחובות בערים לזכרם של העולים שניספו בדרכם ארצה. השלב האחרון בפרשה היה המאבק הממושך להעלאתן של עצמות החללים ממרוקו לישראל, שהסתייע בלחצים בינלאומיים. בדצמבר 1992 (כסלו תשנ”ג), באישורו של מלך מרוקו חסן השני, נחתו הארונות בישראל ונטמנו בטקס ממלכתי ב’חלקת המעפילים’ בהר הרצל בירושלים. ליד הקברים, בהם גם קברים לנעדרים שאבדו בים, הוצב סלע ועליו סיפור הספינה וגורלה. התאריך העברי שבו טבעה הספינה, כ”ג בטבת, הוא יום זיכרון וציון לעלייה מצפון אפריקה. במלאות 60 שנה לאסון ה’אגוז’, בטקס יום הזיכרון, ציין יצחק הרצוג (אז, יו”ר הסוכנות היהודית): “סיפורי הגבורה וההקרבה של העולים ממדינות ערב אינם מסופרים ומתועדים דיים”.

 טקס הלוויה הממלכתי בהר הרצל, 1992 (הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו, ויקיפדיה)

 מקורות לעיון:
אוסף חנניה דהאן, ספריית יד בן־צבי (כרזות, חוברות, קטעי עיתונות)
אליהו עמיקם, “יהודי מרוקו אינם זקוקים לנרות זיכרון”, ידיעות אחרונות (20.1.1961)
אלית שמלה, “ה’מסגרת’ פורצת גבולות”, עת-מול 237, עמ’ 45-43.

  1. Your blog has become an indispensable resource for me. I'm always excited to see what new insights you have to offer. Thank you for consistently delivering top-notch content! SLOT DANA GOPAY
  2. Your writing is like a breath of fresh air in the often stale world of online content. Your unique perspective and engaging style set you apart from the crowd. Thank you for sharing your talents with us. SLOT DANA GOPAY
  3. Wow amazing blog layout How long have you been blogging for you made blogging look easy The overall look of your web site is magnificent as well as the contentSABA303