מהם תחומיה וגבולותיה של ארץ ישראל ? האם מאשקלון שבדרום ועד עכו בצפון או שמא בין הנילוס והפרת? האם עבר הירדן המזרחי הוא חלק מהארץ? מה מעמדו של אזור בארץ המיושב בצפיפות באוכלוסייה נכרית? האם התיישבות יהודית רצופה וצפופה הופכת את המרחב המיושב לחלק מן ה'ארץ'? והאם עזיבת יהודים את המרחב גורמת לשינוי במעמדו?
שאלות מעין אלו, שהעסיקו ומעסיקות את תושביה היהודים של הארץ מהעת העתיקה ועד ימינו, הן העומדות במוקד ספר זה, העוסק בתחומי הארץ בתודעה היהודית בעת העתיקה. בספר מוצגות ונדונות משמעויותיהן של מגוון מפות תודעתיות של 'ארץ ישראל', מראשית ימי הבית השני ועד לשלהי תקופת התלמוד. זאת, באמצעות האופן שבו הן משתקפות בספרות המקראית, בספרות ימי הבית השני לגווניה ובמכלול ספרות חכמים ההלכתית והמדרשית.
העיקרון השוזר את הסוגיות הנדונות בספר, הוא הזיקה המתמדת שבין המרחב היישובי שבו התפרש היישוב היהודי, לבין תחומי הטריטוריה, כפי שנתפסו בתודעה היהודית או לחילופין בתודעה הישראלית. לפיכך, לתמורות ולשינויים בתחום היישוב היהודי הרצוף בארץ, הייתה זיקה ישירה לשינויים בזהותו העצמית של העם היושב בארץ.