קפה זה ממש חיד”א

הפוך, גדול, חזק

גם בענייני קפה, החיד”א היה חכם הלכה ומשיב שו”ת

החיד”א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, 1724-1806) מוכר כאיש רב פעלים: חכם תורה, פוסק הלכה, דיין, ביבליוגרף, שד”ר (שלוחא דרבנן, כינוי לשלוחי ארץ ישראל), מחבר פורה, מקובל, תייר “נוסע מתמיד” ו”משיב” על שאלות ותשובות הלכתיות (להלן: שו”ת).

יצירותיו של החיד”א זכו למחקר נרחב, אך רוב המחקר מתמקד בתולדות חייו ובספריו הרבים. הוא כתב כ-55 ספרים ובהם ספר המסעות המרתק “מעגל טוב”, ויצירתו על “שולחן ערוך” – “ברכי יוסף”. פחות תשומת לב ניתנה לשו”ת שלו – תשובותיו בהלכה – שאוצרות בתוכן תכנים מרתקים ותורמות תרומה רבת ערך הן לעולמם של הלכה ומשפט עברי והן להכרת החיד”א ועולמו.

בהשוואה לחכמי הלכה אחרים, מיעט החיד”א לכתוב שו”ת במובן המקובל של מונח זה בימינו. הוא כתב בסך הכול פחות מ־300 תשובות. סמוך לעשור האחרון בחייו החליט להקדים את הופעתם של שלושת ספרי תשובותיו לחיבוריו האחרים והוציא אותם לאור בתוך זמן קצר ביותר, בין השנים 1798-1792. דבר זה מפתיע, שכן ספרי שו”ת מעצם טבעם לא נועדו להמון העם, אלא לחכמי תורה, “מיטיבי לכת” בעולם ההלכה. ייתכן שביקש לקבע את דמותו גם כחכם הלכה ופוסק ולא רק כפרשן או מקובל.

האם מותר לשתות קפה ותה בפסח?

מאפיין בולט בספרות השו”ת הוא החיבור למציאות המשתנה. דוגמה יפה לכך ניתן למצוא בשאלה שנשאל החיד”א בדבר ההיתר לשתות קפה בפסח. בימיו של החיד”א כבר היה הקפה משקה נפוץ, אך הדיון ההלכתי בטיבו של המשקה והפולים שהוא מופק מהם עדיין היה בראשיתו. הוא הדין לגבי עלי התה, שהיה משקה חדש יחסית ביבשת, ומשום כך היתה מחלוקת בעניינם.

בשל חשיבות החיד”א לתולדות ההלכה והמשפט העברי, נכללו תשובותיו גם במאגר הממוחשב “פרויקט השו”ת” של אוניברסיטת בר אילן ובמאגרי ידע ממוחשבים אחרים

ביטוי לכך ניתן בכמה מחיבורי החיד”א שעוסקים בהרחבה באיסור קטניות בפסח. מלכתחילה, נאסרה בפסח רק אכילת חמישה מיני הדגן שעלולים להחמיץ: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון. שאר מיני הקטניות וגם האורז הותרו על ידי ר’ יוסף קארו ב”שולחן ערוך”, וכך פסקו רוב חכמי ההלכה הספרדים. חכמי אשכנז לעומת זאת החמירו ואסרו את אכילתם בפסח. כבר באחד מחיבורי ההלכה המוקדמים והחשובים שלו, “מחזיק ברכה” על השולחן ערוך, התיר החיד”א את שתיית הקפה בפסח וביטל את דעת חכמי ההלכה, שהיו סבורים שיש לאוסרו משום “חשש קטניות: “קאהב”י [קפה], אם חרכוה קודם פסח – יש להתיר… שהקאהב”י הוא אילן ונעשה משקה”. לעומת זאת, הוא אסר על שתיית תה: “הט”י [תה] – שומר נפשו ירחק מלשתותו בפסח, שמבשלין אותו בכלי חמץ, ואחר כך מייבשין אותו ומוכרין אותו“. (ליוורנו תקמ”ה-1785, אורח חיים סימן תנ”ג, סעיפים ג-ד)

מניין רכש החיד”א את ידיעותיו על גידול קפה ועל הליך הכנת תה? מי שקורא את ספר המסעות המרתק שלו “מעגל טוב” ימצא את אזכורי הקפה ומשקאות דומים כמו קקאו על כל צעד ושעל. בספר השו”ת הקטן שלו “טוב עין” (סימן ט), מקדיש החיד”א דיון נרחב למחלוקת בעניין אכילת קטניות בפסח. “ברם מה שהיה הגאון מהר”ר אברהם ברודא [מחכמי גרמניה בסוף המאה ה־17 ותחילת המאה ה־18] מחמיר גם בקאפ”י, שהחשיבו קטניות, לדבר זה יסלח האדון,  כי הוא פרי עץ אשר בהינדיא ובמירק”א [בהודו ובאמריקה]…. ואין להחמיר בקאפ”י. ונראה ודאי דלא נעלם מעיני הגאון כי הוא פרי העץ. רק משום שאינו בנמצא, ודלת העם לא ידעו ולא יבינו שהוא פרי עץ ויבואו להקל בקטניות ממש ולפרוץ גדר… לכן היה מחמיר אף בקאפ”י. ומ”מ אם חרכו הקאפ”י קודם פסח יש להקל אפילו באשכנז“.

בית קפה באיסטנבול, המאה ה-18 (ויקיפדיה)

הנה כי כן, “אילנות קפה” שראה החיד”א במסעותיו הביאו אותו להכשיר את הקפה לשתייה בפסח ללא חשש חמץ או קטניות, לשמחת כל שותי הקפה.

תמצית מתוך המאמר המלא מאת פרופ’ אביעד הכהן – נשיא המרכז האקדמי “שערי מדע ומשפט” – שראה אור בגיליון 294 של “עת־מול” בהוצאת יד בן־צבי. לרכישת הגליון לחצו כאן