מה הקשר בין קרב תרמופילאי, לשער הגיא, ולמירוץ אולטרה מרתון?
חנוכה במסורת היהודית מתקשרת עם גבורת המכבים במלחמתם ביוונים, ובעיקר עם המיתוס של "מעטים מול רבים" – סמל לאומץ ולהקרבה למען המולדת והחירות.
באופן מפתיע, הסיפור הציוני לפני קום המדינה הושפע מאד דווקא ממיתוס יווני – קרב תרמופילאי (Thermopylae), בעברית: השערים החמים. תרמופילאי הוא מעבר צר בעל חשיבות אסטרטגית בדרך מצפון יוון לדרומה. בשנת 480 לפנה"ס הוא התפרסם כזירת קרב הגבורה של לוחמי הברית ההלנית בראשות מלך ספרטה ליאונידס הראשון נגד הצבא הפרסי בהנהגת המלך קסרקסס. היוונים ניסו לבלום את הצבא הפרסי הגדול והחזק שפלש ליוון דרך מעבר תרמופילאי, ובמאבק ההרואי מצאו את מותם ליאונידס הראשון ו-300 חייליו.
מיתוס קרב תרמופילאי
ספרו של הרודוטוס המספר בפירוט רב על הקרב, היה זמין גם בעברית בשנות ה-30. הכמיהה לחירות והקשר העמוק בין עבר רווי תהילה להווה הדהדו אצל הקוראים הציוניים, שאף על פי שהיו מודעים לייחודיות התנועה הציונית הם גם שאבו השראה מתנועות שחרור לאומיות אחרות. לצד לימודי היסטוריה של עם ישראל בבתי הספר בארץ, כללה תוכנית הלימודים גם את מלחמות היוונים בפרסים, ובהן הסיפור על "ליאונידס מלך ספרטה שעמד עם גדודיו להגן על המעבר הצר טרמופוליס ולחסום לפרסים את הדרך אל פנים הארץ… והוא ואנשיו נפלו כולם חללים ולא נסוגו".
ליאונידס כהשראה?
שאול טשרניחובסקי הִרבה לכתוב שירים על שאול המלך וגם תרגם שיר על ליאונידס מלך ספרטה. בשירו "על הרי גלבוע", כותב טשרניחובסקי על נפילת שלושת בניו של שאול בקרב ועל מותו של המלך, ובו הקביל למעשה את הקרב בגלבוע לנפילת 300 הספרטנים ומותו של ליאונידס בקרב תרמופילאי. דמותו של שאול המלך הנלחם על ארצו, היה חביב ביותר על בני הנוער העברי בארץ ישראל – אפילו יותר מדוד המלך! בסדרת שיריו על שאול המלך סייע טשרניחובסקי בגיבוש דמותו והציע גם את המקבילה היוונית שלו – ליאונידס.
אך האם באמת היינו זקוקים להשראה זרה, ועוד יוונית? הרי לרשות התנועה הציונית עמדו לא מעט טקסטים מקראיים ופוסט־מקראיים המתארים את ניצחון המעטים על הרבים – סיפור מצדה, למשל, ומה יותר "מעטים מול רבים" מאשר סיפור תל חי? למרות זאת, גבורת קרב תרמופילאי השאיר אצלנו רושם חזק. כבר ב־1925 כתב אב"א אחימאיר: "האם תל חי שבצפון ארצנו אינו כתרמופילים שבצפון יוון, והאם אין טרומפלדור ליאונידס שלנו?" ("דואר היום", 22.3.1929).
ואולם, גם אם הספרטנים שידרו אומץ בלי גבול, היו שראו בהם קיצוניים מדי, כאלה הנלחמים בקרב שנועד לכישלון. מאמר המצטט את יצחק שדה שהתפרסם ב"הארץ" ב-21.10.1949 טען שלמרות שאין להתכחש לגבורתו של ליאונידס, אין גם להרבות להתגאות בה, אסור לשכוח כי ספרטה היא "לאו דווקא מן החלק המתקדם של יוון", ואיננה מקור השראה חיובי לחיים נכונים.
הגבורה וההנצחה
לאחר הדיפת הפרסים מיוון, הוצבה באתר הקרב בתרמופילאי אנדרטה המנציחה את זכר הלוחמים שנפלו בקרב ומציגה את מלך ספרטה, ליאונידס, עם כידון בידו. על האנדרטה נחרטו המילים: "הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים (הספרטנים, שהגיעו מחבל לקדאימון) כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם".
במסגרת ההתלהבות בארץ ממורשת קרב תרמופילאי, גם דרך הנצחה זו קיבלה תרגום ציוני. לאחר מלחמת העצמאות הוקמו ברחבי הארץ מגוון אנדרטאות שבהן הושם דגש דווקא על משפטים בעלי משמעות. את הגישה הזו שהעדיפה את הפשטות מייצגים דבריו של האדריכל מיכאל קון, שהרבה לעסוק במיזמים לאומיים: "יש להילחם בכל זייפנות של רגש, בכל אמצעי 'הניפוח' המלאכותיים סוחטי הדמעות ואנחות ההתפעלות. תהיה נא מצבתנו פשוטה כפסוק מן התנ"ך, ככתובתו של ליאונידס בתרמופיליי" ("על המשמר", 5.8.1949).
בין אתרי ההנצחה הרבים שעיקר המסר שלהם התבסס על כתובות בנוסח ליאונידס, אפשר למנות את אנדרטת גדוד 54 (גבעתי) בסמוך למשלטי חוליקאת (1952), בו נחקק המשפט שנוסח על ידי אבא קובנר, אז קצין התרבות של גבעתי: "ההלך – ברדתך לנגב זכור אותנו".
לוח אבן שנקבע בשער ציון בחומת העיר העתיקה ב-1968, הוקדש לזכר ניסיון הפריצה של לוחמי חטיבת הראל לרובע היהודי (18.5.1948), שם הכתובת מסתיימת במשפט: "העובר בשער הזה יזכרם".
אחד מאתרי ההנצחה בארץ שאפילו מזכיר במקצת את התשתית הגיאוגרפית של תרמופילאי נמצא בשער הגיא – באב אל וואד. בצד הדמיון של מעבר הרים צר וחיוני, קיים בשני הקרבות גם האלמנט של מעטים מול רבים. אפילו הפתיח של השיר 'באב אל וואד' שכתב חיים גורי "פה אני עובר, ניצב ליד האבן" לקוח מדבריו של הרודוטוס. אם תרמופילאי קוראת לעובר האורח לזכור ולדווח, הרי בשירו של גורי ישנה בקשה לעוברי הדרכים בעתיד: "זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד". המיתוס של תרמופילאי זכה בשירו של גורי לעיבוד ציוני־ישראלי רב עומק.
גבורה מסוג אחר – גבורת היחיד מול עצמו
ובמעבר חד לימינו – פסל ליאונידס בספרטה הוא כיום נקודת הסיום של אחד ממירוצי הכביש הקשוחים בעולם – ה"ספרטתלון".
על פי כתבי ההיסטוריה היוונים, בשנת 490 לפנה"ס נשלח הרץ האגדי פידיפידס מאתונה לספרטה, מרחק של כ-250 קילומטרים, כדי להזעיק עזרה כנגד פלישת הפרסים. יותר מאלפיים שנה לאחר מכן נולד מרוץ הספרטתלון המנציח את גבורת הרץ הקדום. המירוץ מתקיים מדי שנה ביום ו' האחרון של חודש ספטמבר, ומהווה אירוע לאומי ביוון.
בספטמבר 2025 סיימו את הספרטתלון לא פחות מ-7 רצי אולטרה ישראלים, ביניהם פנינה צדיקריו שעשתה היסטוריה כחול-לבן כשסיימה בפעם השלישית ברציפות את המירוץ – הישג שאף ישראלי (גבר או אישה) לא רשמו לפניה.
לפני כמה שנים הבינו כמה רצים "משוגעים" כי פידיפידס לא רק הגיע לספרטה, אלא גם רץ את כל הדרך חזרה לאתונה. כך נולד 'מרוץ פידיפידס' – אולטרה מרתון מטורף למרחק של 490 ק"מ, שכוללת למעשה פעמיים את ה"ספרטתלון" האיקוני. הרצים מוזנקים סמוך לאקרופוליס באתונה, מגיעים לפסלו של ליאונידס בספרטה, אך במקום לחגוג את ההישג הם מיד יוצאים חזרה ומסיימים באתונה. בנובמבר רשם סטס חלפסקי הישג כחול-לבן מרשים כשהפך לישראלי הראשון אי פעם שמסיים את מרוץ פידיפידס, בזמן של 97 שעות ו-58 דקות!
מבוסס על המאמר "הליאונידיסים שלנו" מאת פרופ' ישראל רוזנסון, מרצה במכללת תלפיות בחולון, ועוסק בסוגיות של זיכרון יהודי וציוני. את המאמר המלא שלו ניתן למצוא בגיליון 295 של כתב העת עת־מול בהוצאת יד בן־צבי. כל הקישורים – בתגובות!
הגליון המלא https://ybz.org.il/product/etmol295/
