י',
בית כנסת גדול ומפואר, עמד על תילו רק פרק זמן
קצר במאה העשרים. הוא נבנה בשנים 1930-1926
בבירת בוסניה והרצגובינה, שהשתייכו אז לממלכת
יוגוסלוויה, והיה המיזם היהודי האחרון שם לפני
מלחמת העולם השנייה. מאמרה של מרים ריינר חושף
את הזהות המזרחית והייחוד הספרדי של בית הכנסת,
וסוקר את הדיונים הפוליטיים שהתנהלו סביב קבלת
ההחלטה לבנות אותו. אף שבית הכנסת הוקם על ידי
הקהילה הספרדית בסרייבו, המחברת טוענת כי כמה
מן ההכרעות החברתיות, האדריכליות והאסתטיות
במיזם זה נבעו מן המרחב האשכנזי דובר הגרמנית.
כבר במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה החלו
אדריכלים גרמנים לבנות בתי כנסת בסגנון אוריינטלי
שהיה מבוסס על סגנונו של ארמון אלהמברה, כדי
להדגיש את הזהות היהודית המזרחית, הלא־אירופית.
שימוש בסגנון זה בצד חידושים מודרניים אפשר
לקהילה הספרדית בסרייבו להפגין את שייכותה ליהדות
היוגוסלווית המאוחדת (האשכנזית והספרדית) והציונית
בעיקרה ובו בזמן לשמור על צביונה הספרדי המיוחד.
פרופ' מרים ריינר, המחלקה לאומנות יהודית,
אוניברסיטת בר־אילן.
rajnerm@gmail.com