עמדותיו של הרמב"ם, כפי שבאו לידי ביטוי בספריו,
באיגרותיו ובפסיקותיו, שלטו בפסיקת ההלכה בתימן
בימי הביניים והעסיקו את יהודי תימן תקופה ארוכה.
בשנת 1489 כתב ר' עובדיה מברטנורא באיגרת אל
אחיו, בעקבות מה ששמע מ'יהודים מארץ עדן' כלשונו,
כי 'כולם מגדולים ועד קטנים בקיאים בהרמב"ם, כי
אינם עוסקים אלא בו'. מאמרו של מיכאל גרשי־גרשוני
מאשש תמונה זו מתוך עיון בכתבי־יד של חיבורים מן
הסוגה העיקרית בספרות ההלכה בתימן, שרח אלחבור,
כלומר פירוש החיבור – והחיבור שמדובר בו הוא 'משנה
תורה' לרמב"ם. החיבורים מסוגה זו ליוו כנראה את
הלימוד ב'משנה תורה', וניכר מהם כי כאשר נוצרו עמד
'משנה תורה' במוקד הדיון ההלכתי. אולם מעט מאוד
ידוע על תהליך התקבלותם של פסקי 'משנה תורה'
כסמכות הלכתית מכרעת בתימן. גרשי־גרשוני מציע
ללמוד על תהליך זה משתי יצירות שיש בהן רמזים
להשתייכותן לתקופת הביניים שבין העולם הקדם־
רמב"מי לבין הספרות ששמה לה כעיקר את הרמב"ם
וכתביו: הרמב"ם היה מוכר למחברי היצירות הללו, אך
הם עדיין נתנו משקל למסורות פסיקה אחרות, שחלקן
קדמו לרמב"ם בוודאות. ההדים לתהליך קבלת פסקי
הרמב"ם העולים מחיבורים אלה מאפשרים להתחיל
לספר את סיפורה הבלתי ידוע של התקבלותו של ספר
'משנה תורה' בקרב יהודי תימן.
ד״ר מיכאל גרשי־גרשוני הוא חוקר עצמאי המתמחה
בחקר תולדות קהילות יהודים בארצות האסלאם,
במיוחד בתימן.
michaelgarashi@gmail.com