קהילת ׳האחים הבוהמים׳, שבשליחותה יצא מרטין קבטניק
בשנת 1491 למסע עלייה לרגל לארץ הקודש, הייתה אחת
הכנסיות שצמחו מתוך הרפורמציה הצ'כית, אשר קדמה בכ־ 100
שנה לרפורמציה של לותר. מאמר זה מציג תיאור בלתי מוכר
של מסע לארץ הקודש ובוחן את ההקשרים ההיסטוריים,
החברתיים והתיאולוגיים שבהם התרחש המסע. הקשרים אלה
משמשים בסיס לדיון בעמדתם של 'האחים הבוהמים' כלפי
העלייה לרגל וארץ הקודש וכן בתפקידה של ארץ הקודש בעיצוב
זהותם הדתית והקהילתית הייחודית באירופה הנוצרית.
תיאור מסעו של קבטניק משקף למעשה משמעויות חדשות
שהעניקו ׳האחים' לביקור בארץ הקודש ולאתרים הקדושים
שבה — משמעויות המוסיפות נדבך לדיון המתמשך בשאלת
המשך קיומה של העלייה לרגל, על מאפייניה הקתוליים, גם
בהקשר הפרוטסטנטי.