מובילים לשכונה בקריית היובל

על שם מי נקראת השכונה, מה הקשר בינה ובין בית מזמיל ומי מפחד מהמפלצת?
היכרות עם שיכון העולים של קריית היובל ועם מעברת האזבסטונים – בעקבות חקר צוות הפיתוח של מובילים לשכונה.

קריית יובל או בית מזמיל?

על אף שמה הרשמי, נקראה השכונה בראשיתה בפי כל ‘בית מזמיל’. כך היא מוזכרת בעיתונות התקופה ובזיכרונות ילדי השכונה. עד לפני זמן לא רב, מקובלת הייתה הסברה שהשכונה הוקמה על חורבותיו של כפר ערבי בשם זה.

כבר בראשיתו של מיזם ‘מובילים לשכונה’ בקריית היובל, החל צוות הפיתוח לחקור ולתור אחר שרידיו של הכפר הערבי בית מזמיל, אך ללא הצלחה. לאחר מחקר מעמיק גילה הצוות כי מדובר למעשה בטעות שהשתרשה בקרב הירושלמים. בית מזמיל (שמשמעו ‘בית הסתתים’) היה שמה בערבית של חורבה בת מאות שנים, הקיימת עד היום בסמוך לצומת רחוב זנגוויל ושדרות הרצל, ושל האדמות סביבה. עם הקמת השכונה על אדמות בית מזמיל, רבים הסיקו בטעות כי השכונה הוקמה על חורבותיו של כפר ערבי בשם זה שננטש ב-1948, אולם סקרים מימי המנדט הבריטי ועיון במפות מנדטוריות ובמפות קדומות יותר מלמדים כי לא היה קיים כפר כזה. 

בעקבות בדיקת הדברים פנינו גם ל’ויקיפדיה’ כדי לשרש את הטעות ואכן הדברים תוקנו בערך ‘קריית היובל’. 

לנו כמטיילים המתבוננים במציאות סביבנו יש אחריות לשאול שאלות, לחקור ולהמשיך ללמוד ולגלות, וזהו המסר העיקרי של גילוי זה.

1. מפלצת בשכונה | המרכז המסחרי – רחוב אורוגואי 3

עמודי ‘יכין ובועז’ של קריית היובל

בשנת 1951 חגגה קק”ל יובל להיווסדה. לרגל יום חגה הוחלט על הקמת שכונה חדשה בירושלים שתנציח מאורע זה, ומכאן שמה של השכונה, קריית היובל. השכונה התעתדה לתת מענה לכאלפיים משפחות של עולים ולכאלף משפחות ותיקות. במרכז המסחרי בלב השכונה ניצבים שני עמודים המנציחים את סיפור כינונה של השכונה. 

מפלצות בע”מ

במרכז המסחרי של קריית היובל מסתתרת ‘מפלצת’ קטנה או בשמה הרשמי ‘בּו’. היא נוצרה באוגוסט 2016, בעת שיפוץ המרכז המסחרי, לבקשת התושבים שלקחו חלק פעיל בחשיבה ובתכנון השיפוץ. בקשתם הייתה ליצור כאן, בלב השכונה, ייצוג למפלצת המפורסמת שהפכה לסמלה של השכונה. את הפסל יצר הפסל גיל שדה.

המפלצת במרכז המסחרי. צילום: עיריית ירושלים

שמות הרחובות בקריית היובל

שמות הרחובות בשכונה נקבעו על פי שני אופנים. סוג אחד הוא רחובות שנושאים את שמותיהן של מדינות, רובן בדרום אמריקה, שנחשבו מדינות ידידותיות למדינת ישראל הצעירה בראשית שנותיה, וזו גמלה להן בהנצחת שמותיהן ברחובות השכונה החדשה. כאלו הם רחובות אורוגואי, גואטמלה, ברזיל, בוליביה ועוד. רחובות אחרים בשכונה נקראו על שם מדינות שהצביעו בעד הקמת מדינת ישראל בכ”ט בנובמבר באו”ם, ורחוב אחד בשכונה אף כונה רחוב האו”ם. בהקשר זה מעניין לציין פרשייה הקשורה לשמות רחובות על שם האו”ם שהיו בארץ: בשנת 1975 התקבלה באו”ם החלטה מצערת המשווה את הציונות לגזענות, וכתגובה ציונית הולמת הוחלפו בכל הארץ שמות הרחובות שנקראו על שם האו”ם לרחוב ‘הציונות’. כך קרה גם בקריית היובל.  

הסוג האחר הוא רחובות המנציחים דמויות של מנהיגי קהילות יהודיות בגלויות אירופה ודמויות הקשורות בשואה, כפי שהגדירה זאת ועדת השמות בירושלים: “בקרית היובל שמנו יד למנהיגי גלויות שחרבו.” כאלה הם הרחובות יאנוש קורצ’אק, אנצו סירני, דוד פלורנטין, מרקו ברוך, אברהם ניסן ועוד. 

קריית היובל, 1961 (צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל)

2. בית כנסת ‘תפארת בחורים’ | רחוב יאנוש קורצ’אק 5

בית כנסת־מרכז קהילתי

אנו נמצאים בליבו של שיכון העולים בקריית היובל. בשכונה התיישבו אלפי עולים חדשים בראשית שנות החמישים. עשרות בתי הכנסת הפזורים בה מעידים כי למרות קשיי הפרנסה והקיום היום־יומי של העולים החדשים, הם הקדישו את מִרצם ואת כספם לבניית בתי כנסת. אלו שימשו גם מקום לתחושת שייכות קהילתית, להמשכת המסורת, הניגונים והתפילות שהביאו איתם העולים מארץ מוצאם, כפי שסיפרה לנו גברת צילה כהן: ‘בית הכנסת שימש לקהילה כמועדון, כחממה לאירועים, לשמחות ולאזכרות. כאן היה גרעין התפילה, הייתה אינטימיות והייתה אותנטיות.’ בית הכנסת נקרא ‘תפארת בחורים’ על שם בחורי ישראל שנפלו על תקומת המדינה, שכן על אף שמתפלליו היו עולים שהגיעו לאחר מלחמת העצמאות, הם היו ציונים נלהבים וראו עצמם חלק מסיפור הקמת המדינה וההגנה על המולדת.

פיוטים וניגונים בקריית יובל

מייסד בית הכנסת, יצחק ריוח אביו של השחקן זאב רווח, עלה ממרוקו. הוא התיישב עם משפחתו בשכונת מוסררה, שהייתה באותם ימים שכונת גבול, אך לאחר כמה שנים ובעקבות תקרית ירי בשכונה, עקר עם משפחתו לקריית היובל. הוא היה מחנך בבית ספר ‘ישורון’ בשכונה, וכן היה פייטן, חזן ומוהל. הוא נמנה על תלמידיו של הפייטן הנודע ר’ דוד בוזגלו עוד במרוקו, ולאחר שהגיע ארצה הקים מקהלה ולימד את הילדים הצעירים מפיוטיו. בשנת 1965 עלה ר’ דוד בוזגלו ארצה והגיע לביקור בשכונה. הוא התקבל בבית הכנסת בכבוד מלכים. תלמידיו של יצחק, חברי המקהלה, שרו ופייטו לפניו משיריו.

3. ואדי האזבסטונים | פארק גנים בוסתניה, רחוב רינגלבלום

שכונה שיש לה מעברה

בניגוד למקומות רבים אחרים בארץ, שבהם הוקמו מעברות כפתרון זמני ותוך שנים ספורות הפכו לעיירות פיתוח או לשכונות חדשות, בקריית יובל הסדר היה הפוך: תחילה נבנו השיכונים עבור העולים החדשים ורק מאוחר יותר הוקמה המעברה. מתאר זאת הרב סבתו בספרו ‘שברי לוחות’:

“כשרבו העולים לארץ-ישראל, יוסף השם עליהם, נתמלאו כל השיכונים בבית מזמיל. מה עשו העושים, בנו צריפים קלים מאסבסט בנחל שלרגלי ההר. כסבורים היו שישכנו את העולים שם לזמן קצר, ויעבירו אותם לבתים של ממש. על שם החלום קראו למקום מעברה, ועל שם פתרונו – אסבסטונים.”

חיי היום־יום במעברה

כאן בוואדי נבנתה המעברה, צריפים־צריפים, בני 13 מטר מרובע שבהם הצטופפו משפחות שלמות. בעונת הגשמים הפך העמק לביצה אחת ענקית. משחקים וספרים לא היו לילדי המעברה והם היו מטיילים בעמק, צועדים למעיין בעין כרם, ממציאים משחקים ומשתעשעים עם כל הבא ליד, “ילדי בית מזמיל עניים היו בנכסים, אבל עשירים היו במשחקים ובדמיון”, כך תיאר אותם הרב חיים סבתו.

בית הכנסת ‘שער השמיים’

רחוב רינגלבלום 

מעברת האזבסטונים נמחקה לחלוטין מנופה של השכונה בתהליך שהחל בשנות השישים והסתיים לפני שנים אחדות. כיום נותרו בשטח רק משטחי בטון בודדים שעליהם עמדו צריפי המעברה. יוצא דופן הוא הצריף שבו היה בית הכנסת של המעברה, בית הכנסת ‘שער השמיים’ שנמצא כאן עד היום ובשבתות עדיין מתקיימת בו תפילה. 

תה־אטרון 

בלב ואדי בוסתניה (שמו הנוסף של ואדי האזבסטונים), בחיק הטבע, נמצא אמפיתיאטרון קטן המשמש את התיאטרון הקהילתי משו-משו. ‘מתחם תרבות בוסתניה תה־אטרון’ משמש את חברי הקבוצה לפעילות חברתית, להצגות תיאטרון, לסיורים ולפעילות חברתית־תרבותית. שאיפתה של הקבוצה היא  לפעול מתוך השכונה ולמען השכונה, ולכן קבעה כאן את מושבה. לפני שנים אחדות נוסדה סמוך למתחם גינה קהילתית, והאזור כולו הפך לסמל לפעילות הקהילתית המתחדשת בשכונה.

4. ‘הדסה הקטנה’ | רחוב צ’ילה 6

‘אחותי הקטנה’

 אלפי תושביה של קריית היובל, ותיקים כעולים חדשים, היו זקוקים למרכז רפואי שייתן מענה בעת הצורך ברפואה דחופה, לטיפת חלב ולשירותים רפואיים נוספים. בשנות החמישים התגייסו נשות הדסה והקימו בשולי השכונה את קופת החולים שקיבלה את שמה הלא רשמי ‘הדסה הקטנה’, על שם אחותה הגדולה, הדסה עין כרם, שפעלה בסמוך. יש אומרים כי הסיבה לכך היא האבנים האדומות הייחודיות שבהן חוּפה המבנה, שהזכירו לרבים את ‘אחותה’ הגדולה, ומשום כך דבק בה השם.

קופת חולים או מועדון חברתי?

עד מהרה הפכה ‘הדסה הקטנה’ למעין מרכז קהילתי של תושבי השכונה. האולם התחתון של המבנה שימש כבית כנסת, והתקיימו בו גם הקרנות סרטים, אירועי תרבות, חגיגות בר־מצווה ושמחות אחרות, שבהן נפגשו בני השכונה לחגוג יחדיו.

5. גן רבינוביץ – המפלצת | רחוב צ’ילה פינת רחוב טהון 

בשנות השבעים פנתה עיריית ירושלים בראשותו של טדי קולק לאומנים בעלי שם בהצעה להקים ולהציב בירושלים פסלי חוצות שיוסיפו פיסות צבע לעיר. את הפסלים ייעד טדי לשכונות השוליים של העיר, שהיו זקוקות לפינות חן ססגוניות ולאומנות במרחב הציבורי. הצבת פסלים ממילא גם לא התאימה לשכונות מרכז העיר, שבהן חי ריכוז גדול של אוכלוסייה חרדית, שאינו רואה בעין יפה הצבת פסלים במרחב העירוני.

הפסלת הצרפתיה ניקי דה סנט פאל הייתה בין האומנים שנענו לאתגר. היא החלה את הקריירה שלה כדוגמנית אך בהמשך מאסה במודל הנשי האידיאלי של עולם הדוגמנות ופנתה לפיסול דמויות נשים בריאות, גדולות ומלאות חיים, הפזורות עד היום בערים שונות באירופה. 

כאן, בירושלים, החליטה ליצור פסל שיהיה גם מקום משחק לילדים וכך נוצר ‘הגולם’, הידוע יותר בכינוי העממי: ‘המפלצת’.

ממפלצת לאייקון ירושלמי

המפלצת הפכה להיות סמל המזוהה עם יַלדות ירושלמית, והוא מופיע על גבי כרזות, בפרסומים, בסרטים ובסדרות ילדים.
בשנים האחרונות הפכה המפלצת גם לאייקון סביב מאבקים ויוזמות חברתיות בשכונה. 

לאורך שבעים שנות קיומה עברה קריית היובל שינויים ותמורות שלוו לא אחת במאבקים חברתיים. השכונה שהחלה את דרכה כשכונת עולים קשיי יום, בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מהווה כיום מוקד משיכה עבור משפחות חרדיות התרות אחר דירות שיכון קטנות וזולות, ועבור זוגות צעירים המחפשים אף הם דיור זול ומגורים הרחק ממרכז העיר. המגוון האנושי מביא לא אחת למתחים ולמאבקים על אופייה של השכונה, על מתיחת קו העירוב, על פתיחת עסקים בשבת, על עתידם של גני ילדים ועוד. 

גם המפלצת, בהיותה סמל של השכונה, גויסה לא אחת למאבקים אלה. בסמוך אליה נפתח פאב שכונתי, ‘המפלצת’, שמייסדיו נאבקו במטרה לאפשר את פתיחתו בשבת, תחת הסיסמה: “אין לי מפלצת אחרת”. קבוצת נשים חרדיות וחילוניות שנפגשו על מנת לקדם הידברות וחיבור נשי בין הקבוצות השונות בשכונה, עשו זאת תחת הסיסמה “לא מפחדות מהמפלצת”… במקרה זה, המפלצת מסמלת את השונה, את האחר והלא מוכר.

גם כיום עוברת השכונה שינויים גדולים והיא אחת השכונות הראשונות בירושלים שבה מיושם מיזם ‘התחדשות עירונית’. בלוֺקים ישנים וכעורים מְפנים את מקומם למתחמי מגורים חדשים, ונראה כי השכונה טרם אמרה את מילתה האחרונה, ונכונו לה עוד עלילות ירושלמיות שונות ומגוונות. 

דילוג לתוכן