השכונה בית צפאפא הייתה חלק ממערך הכפרים הערביים שפעלו בדרומה של ירושלים עד שנת 1948.
כיום היא נחשבת לשכונה ירושלמית לכל דבר, כלולה בתחום השיפוט של עיריית ירושלים, ואוכלוסייתה מונה למעלה מ־15,000 תושבים (2024).
שרידים ארכיאולוגיים שהתגלו באגן נחל רפאים מעידים כי האזור היה מיושב ברציפות החל מהתקופה הכלקוליתית, דרך תקופות הברונזה והברזל, ימי הבית השני והתקופה הביזנטית. ואולם, העדויות ההיסטוריות הראשונות על הכפר עצמו מופיעות רק בימי הביניים, בתקופות הצלבנית והאיובית.
אף שכיום מדובר במרחב אורבני צפוף, השכונה עדיין משמרת משהו מאופיין הכפרי: במבנה הבתים, בשטחים הפתוחים שנותרו ובזיכרון הקולקטיבי של חיי הכפר.
מאין בא השם “בית צפאפא”?
הסופר הערבי מוצטפא מוראד מעלה בספרו 'בִּלַאדֻנַא פלסטין' (ארצנו פלסטין) כמה השערות למקור השם “בית צפאפא”. לפי הגרסה הראשונה, במקום זה קיבלו היהודים את פני אלכסנדר מוקדון בביקורו בירושלים בשנת 333 לפסה"נ, כשהם לבושים לבן והבטיחו לשלם מיסים ולזכות בחסותו. מכיוון שכוונת שני הצדדים הייתה טהורה – צַפַאא’ (صفاء) בערבית פירושו “טוהר” – נקרא המקום “בית הטוהר” (בית אלצפאא’), ושמו השתבש לימים ל”בית צפאפא”. לפי גרסה אחרת, לאחד הקיסרים או הנציבים הרומים בארץ ישראל הייתה בת יחידה ושמה צַפַאא’. כאשר חלתה, שלחו אותה הרופאים למקום בעל אוויר צח בדרום ירושלים. משנרפאה, בנה אביה כפר על שמה – כפר צפאא’ אשר שהשתבש עם השנים לשם המוכר כיום. שתי המסורות משקפות זיקה בין המקום לבין רעיון של ריפוי, טוהר ונוף פתוח.
מן התקופה העות’מאנית אל גבול 1948
המידע ההיסטורי על הכפר מועט. מפקד עות’מאני מהמאה ה־16 מציין 41 בתי אב בבית צפאפא, כולם מוסלמים, שהתפרנסו מגידול חיטה, שעורה, ירקות ומטעי זיתים.
בשנות השלושים של המאה ה־19 מנה החוקר ויקטור גרן כשלושים בתים בבית צפאפא.
בתקופת המנדט הבריטי חלה צמיחה ניכרת: במפקד 1922 נמנו בה 716 תושבים, ובמפקד 1945 הוכפל מספר התושבים והגיע ל־1,410 נפש, מתוכם כארבעים נוצרים. התפתחות זו נבעה מקרבת הכפר לירושלים ומהפיתוח הכלכלי של העיר וסביבותיה.
המפנה הדרמטי הגיע בשנת 1948, כאשר קו הגבול בין ישראל לירדן נמתח בלב בית צפאפא. חלקו הצפוני של הכפר הפך לשכונה הערבית היחידה בתחום ירושלים הישראלית, ואילו חלקו הדרומי נותר בשליטת ירדן.
לאחר 1967 שולבה השכונה בתוך מרחב אורבני פעיל, אך גם שילמה מחיר כבד: סלילת כבישים ראשיים: כביש פת־גילה (רחוב דב יוסף) וכביש 50 (דרך בגין) הקשתה על ההתפתחות הטבעית וקטעה את הרצף הפנימי של השכונה.
נקודות לעניין בביקור בבית צפאפא
המידע לקוח מתוך הסיור "בית צפאפא ושרפאת" שכתב דב נוטקביץ מהספר 'ירושלים וכל נתיבותיה' – לרכישת הספר – לחצו כאן
ישיבת “זהב מרדכי” – איתר"י, רחוב ישיבת איתר"י
שלושה מבנים שהוקמו בשנת 1938 בידי שלטונות המנדט הבריטי כבית חולים למחלות מדבקות משמשים כיום את ישיבת “זהב מרדכי”. המעבר ממוסד רפואי למוסד תורני משקף את השינויים הדמוגרפיים והפוליטיים שעבר האזור מאז ימי המנדט.
העמדות הירדניות־מצריות, ליד רחוב אל־ראביה
עמדות הבטון בעלות הגג המעוגל נבנו כנראה בידי הלגיון הערבי בשנים 1949-1967. תושבי בית צפאפא מכנים אותן “העמדות המצריות”, לזכר נוכחות הכוחות הבלתי סדירים המצריים – אנשי תנועת “האחים המוסלמים” – שפעלו באזור.
מעמדות הבטון אפשר לצפות על שכונותיה הדרומיות של ירושלים: קריית מנחם, מלחה, מגדלי הולילנד, רמת שרת, בית וגן ובית החולים שערי צדק, הקטמונים, קטמון, טלביה, והשכונות ארנונה ותלפיות במזרח.
וילה כתאן, רחוב אל־שיפא, סמטה 2, בניין 4
בצל אורנים ירושלמיים עתיקים, בשולי השטח שהופקע בידי הבריטים להקמת בית הנציב העליון, ניצבת וילה דו־קומתית שנבנתה כנראה בסוף המאה ה־19 או בתחילת המאה ה־20 בידי נח’לה כתאן, בן למשפחה ערבית־נוצרית.
היא דומה לווילות אחרות שנבנו אז בשולי בית צפאפא הגבוהים. לאחר מלחמת ששת הימים, כשהשטח עבר לידי האופטרופוס הישראלי לנכסי נפקדים, דרשו בעלי החלקות לממש את זכייתם במכרז הירדני ולקבל אישורי בנייה מעיריית ירושלים הישראלית. אז עלתה שאלת תקפותו של המכרז הירדני ומאליה עלתה שאלת זכאותם של בעלי המגרשים, שלא עמדו בתנאיו. לאחר התדיינות משפטית, ניתנו האישורים רק לכמה מהם.
בית החרושת לקרח, רחוב מעמל אל־ת’לג’ 24
המבנה ההרוס למחצה שימש בתקופת המנדט הבריטי בית חרושת לקרח.
הוא נוסד בשנת 1936 בידי יזמים ערבים וכלל שלוש בריכות מים, שייצרו כ־400 בלוקים של קרח בכל שמונה עשרה שעות, עדות לפיתוח תעשייתי מקומי טרם 1948.
העבודה בבית החרושת חודשה ב־ 1934 בידי יונה ברין והאחים סגל, אך לאחר שהמפעל הוצת שוב פעמיים בחודש ספטמבר 1938, הוא נסגר לצמיתות. קרן היסוד והזכיינים פוצו בידי ממשלת המנדט.
קצת על הספר 'ירושלים וכל נתיבותיה'
ספר 'ירושלים ועוד מנתיבותיה' הוא המשכו של ספר הסיורים 'ירושלים וכל נתיבותיה' שראה אור בהוצאת יד יצחק בן־צבי ב־ 1996 ועודכן ב־ 2010. לאור הצלחתו ובעקבות בקשות רבות ממטיילים לסיורים נוספים בעיר, חברו מיטב החוקרים ומורי הדרך ויצרו יחד עשרות מסלולי סיור יפים ומלאי עניין בשכונות ירושלים ובאתריה הבולטים. לכל המידע אודות הספר תוכלו למצוא באתר הספרים של יד בן צבי »
סיורים בבית צפאפא
בסיור נבקר בבית הספר המנדטורי ונספר על תקופת ה'קו העירוני' שבה נחצה הכפר בין ישראל לירדן, על אירועי מלחמת העצמאות, והיכן חצבו את אבני הבניין למלון המלך דוד ולבניין ימק"א.
בין האתרים: בית החולים למחלות מדבקות (איתר"י), העמדות המצריות, בית כתאן, בית החרושת לקרח, רחוב איחוד הכפר. למידע אודות סיור בבית צפאפא »
למעוניינים להעמיק את ההיכרות עם בית צפאפא ועם שכונות נוספות בירושלים דרך סיורים מודרכים, ניתן להתעדכן במועדי הסיורים, במסלולים ובתכנים הייחודיים בעמוד סיורים בירושלים של יד בן־צבי, מגוון סיורים עירוניים בהדרכת מומחים. לכל הסיורים בירושלים »
