אפריל 1914. הארי הורוביץ התפלל "שמע ישראל" – כשהוא יושב על הכסא החשמלי.
כלא סינג-סינג, ניו יורק. הורוביץ, גנגסטר יהודי שנודע בכינוי Gyp the Blood, נידון למוות על רצח יהודי אחר, סוכן ההימורים הרמן רוזנטל. על אותו כסא התיישב אחריו שותפו לפשע, לואיס רוזנברג, ובידו ספר תנ"ך.
הגנגסטר שלא יכול להיות ליד גופה
ארה"ב חוגגת 250 שנה לייסודה. יהודים תפסו חלק חשוב ופעיל בחייה, וגם – בחיי הפשע שלה במאה ה-20. מאפיונרים יהודים חלשו על עולם הפשע במשך כמה עשורים בכמה ערים: קליבלנד ודטרויט, מיניאפוליס וניוארק, פילדלפיה וניו-יורק. כמה מהם זכו לפרסום רב – דאץ' שולץ, באגסי סיגל, מיקי כהן, לפקה בוכהלטר, מאיר לנסקי ועוד – אבל לא רבים יודעים שהם גם שמרו על המסורת היהודית.

הגנגסטר דאץ' שולץ (ארתור פלגנהיימר), ניו יורק – מודעת 'מבוקש' (1934) וידיעה על הירצחו במלחמת כנופיות (1935)
אבנר "לונגי" צווילמן שלט עם כנופייתו בעיר ניוארק ובמדינת ניו ג'רזי משנות ה-20 עד שנות ה-50. בלוויה של חברו הוותיק היימי קוגל, הוא סרב להיכנס לחדר בו הונח ארון הקבורה. צווילמן – שנודע בכינוי "אל קפונה של ניו-ג'רזי" – הסביר לחבריו: "מצטער, אסור לי להיות בקרבת גופה – אני כהן"…
ראש המאפיה הידוע לאקי לוצ'יאנו אמר כי הנהג והמתנקש הטוב ביותר שלו היה היהודי סם לוין, מכנופיית ברוקלין. "רד" לוין נהג לחבוש כיפה שחורה מתחת לכובעו, ובימי שבת סירב לרצוח עד למוצאי שבת. לוצ'יאנו סיפר שבמקרים חריגים בהם הוא דרש מלוין "לעבוד" עבורו בשבת, הוא היה מתעטף בטלית ומתפלל – ורק אז יוצא לביצוע המשימה.
יותר מששמרו הגנגסטרים על המסורת…
ביום הכיפורים 1929 (תר"ץ), הלכו שלושה מחברי 'הכנופייה הסגולה' בדטרויט לתפילה בבית הכנסת 'בני דוד'. שלושה סוכני FBI ארבו להם בפנים, לבושים בבגדי חסידים, אבל נחשפו בגלל טעות מביכה: בהפסקה בין התפילות הם הדליקו סיגריות, באמצע היום הקדוש… המאפיונרים היהודים נמלטו מייד.
מאפיונרים יהודים תרמו לצדקה בקהילה, צמו ביום כיפור, פקדו את בית הכנסת בשבתות וחגים, שמרו על כשרות בביתם והתחתנו תחת חופה. רובם היו צאצאים של יהודים שהיגרו מרוסיה ופולין לארצות-הברית בסוף המאה ה-19 וגדלו בשכונות יהודיות שבהן היו חיי קהילה תוססים וקשרים הדוקים.

קברו של באגסי סיגל (Gedstrom,CC BY-SA 4.0, ויקיפדיה)
ילדים טובים של אמא
ועוד דבר: הגנגסטרים היהודים העריצו וכיבדו את אמא! מאיר לנסקי סיפר כיצד אמו "הקריבה את עצמה בשמחה עבור ילדיה". היידישע מאמע'ס דרשו מבניהן הגדולים – פושעים שהטילו את חתיתם על ערים שלמות – לשמור על חיים יהודיים ועל קשר עם הקהילה. ואכן רובם הקשיבו לאמא, התחתנו עם נשים יהודיות, נקברו בלוויה יהודית גם כשמתו בנסיבות פליליות, וילדיהם נותרו יהודים.
למרבה הפרדוקס, המוסר היהודי היה חשוב להם. מיקי כהן, מאפיונר מבוקש מלוס אנג'לס, אמר: "יש הרבה יהודים ארורים אותם אני שונא יותר מכל דבר אחר… כי אני חושב שיהודים צריכים להתנהג באופן שונה ונכון יותר". רבים מהם סייעו במלחמה נגד קבוצות פרו-נאציות בארה"ב, ובשנות ה-40 עזרו בכסף ובהברחת נשק לארגוני המחתרת הציוניים ולמדינה שבדרך.
מאיר לנסקי, ה"סנדק" של הפשע היהודי המאורגן, תרם עם אנשיו מיליון דולר למדינת ישראל במאי 1948. בשנת 1970 הגיע לישראל וקיווה לקבל אזרחות ישראלית, מתוקף חוק השבות. סבו וסבתו נטמנו בהר הזיתים, שתי נשותיו היו יהודיות, אבל עברוֹ רדף אותו: גורמים רשמיים מארה"ב יצרו קשר עם הפרקליטות בישראל, ובקשתו לאשרת עולה נדחתה.
לנסקי עתר לבג"ץ בטענה שחדל מפעילות פלילית, וברצונו להיות אזרח ישראלי תמים ושומר חוק. בקשתו נדחתה והוא נאלץ לשוב לארה"ב, למשפט על עבירות מס. בסוף ימיו אמר: "למדתי מאוחר מדי שהרבה יותר קל ומשתלם לגנוב כסף מהציבור בדרכים חוקיות מאשר בדרכים לא חוקיות".

מאיר לנסקי, 'הגנגסטר היהודי האמריקני', מגיע לישראל (ידיעות אחרונות)
*לעיון נוסף: רוברט רוקאוויי, "ילדים טובים של אמא בחוצות הכרך", עת-מול 244.