מיהודה וישראל ליהוד ושמרין

שאלת תוואי הגבול בין פחווֹת יהוד ושמרין בתקופה הפרסית נדונה בעבר בעיקר על סמך פרשנות לרשימות הגיאוגרפיות שבספרי עזרא ונחמיה ותפוצת טביעות החותם ‘יהוד’ על ידיות קנקנים. היו ששרטטו את תוואי הגבול לאורך קו יריחו – בית אל – חדיד, והיו שסימנו את תל אלנצבה כנקודה הצפונית ביותר בפחוות יהוד. לאחרונה טען ישראל פינקלשטיין כי פחוות יהוד הייתה מצומצמת, וכי גבולה הצפוני היה סמוך לירושלים.
במאמר זה המחבר בוחן את התהליכים המדיניים של השלטון האימפריאלי באזורי צפון יהודה ודרום השומרון במבט על המֶשך הארוך. בחינה זו מראה כי היה פער כרונולוגי של כמאה שנה לפחות בין ירידת המִנהל האשורי לעליית המנהל הפרסי באזור. נוסף על כך התהליכים היישוביים משלהי תקופת הברזל ועד התקופה הפרסית מלמדים על התפתחות פחוות יהוד לצפון-מערב ופחוות שמרין לדרום רק בשלבים מאוחרים בתקופה הפרסית ועל השארת אזור ריק ביניהן.