במשך כחמישים שנה, החל מהמחצית השנייה של המאה ה־16 ובמהלך ראשית המאה ה־17, הפכה צפת להיות המרכז היצירתי והחדשני של המסורת היהודית. החדשנות של רבנים, מקובלים, פרשני התורה ופייטנים השאירה חותם עמוק לדורות. בעיר צפת התרחש מפגש ייחודי בין כל העדות השונות של התפוצה היהודית. מבין העדות התבלטה התפוצה הספרדית ומילאה תפקיד דומיננטי, בעת שהחדשנות בתחום המיסטיקה ועולם הקבלה יצאה לראשונה ממעגלים סודיים אל המרחב הציבורי.