בכתיבתם למערב ביקשו תיאולוגים נוצרים פלסטינים להדגיש את השלכות הקריאה הנוצרית-ציונית בתנ”ך על העם הפלסטיני. אבל התיאולוגיה הנוצרית הפלסטינית אינה מבקשת רק להתנגד לרעיונות הציונות הנוצרית, אלא גם שואפת לפתח זהות לאומית ודתית מסוימת. התיאולוגים הפלסטינים גיבשו נרטיב נוצרי נבדל, המתחרה בנרטיב הנוצרי-ציוני שמציג את העם היהודי כאומה בעלת משמעות תיאולוגית לנצרות. תיאולוגים אלו מציגים את עצמם ואת הקשר של העם הפלסטיני לארץ הקודש כחדור במשמעות דתית אמיתית עבור הנצרות של ימינו: השתייכותם לארץ הקודש מושתתת לא רק על הבטחה אלוהית, אלא גם על הנוכחות המתמשכת שלהם בארץ ועל היותם “עדים חיים” לבשורה.