מימוש זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל השלמה, ומצוות התיישבות במרחביה, היו למאפיין המובהק של הקיבוץ המאוחד בתוך תנועת העבודה, החל מראשית דרכה של התנועה בסוף שנות העשרים של המאה העשרים ועד למלחמת יום הכיפורים. ספר זה עוסק במקורותיה הרעיוניים של תורת ארץ ישראל של יצחק טבנקין, מורה הדרך של הקיבוץ המאוחד, בוחן את מאבקיה הציבוריים של התנועה ואת סוד השפעתה הרבה על דור תש"ח.
המאבקים הפוליטיים והרעיוניים של הקיבוץ המאוחד למען שלמות הארץ החלו בפולמוס החלוקה סביב פעילותה של ועדת פיל ב-1937, המשיכו במאבק כנגד הצעת החלוקה של האו"ם ב-1947 והנחו את הנהגת התנועה בהתוויית יעדי מלחמת השחרור. לאחר הקמת המדינה מצא עיקרון זה את ביטוייו במסגרת פעילות תנועות הנוער של הקיבוץ המאוחד, באקטיביזם הביטחוני שייחד את הנהגתה ובמאבק הציבורי של ראשיה נגד הנסיגה מסיני ומעזה לאחר מלחמת סיני ב-1956.
לאחר מלחמת ששת הימים היה הקיבוץ המאוחד היוזם והדוחף הראשון להתיישבות בגולן, בבקעת הירדן, באזור ירושלים ובפתחת רפיח. ואולם, המחלוקת הפנימית בתנועה על עקרון שלמות הארץ החלה מיד בסיום המלחמה, תוך שיצחק טבנקין ונאמניו ממשיכים לקרוא ליישוב כל השטחים ולביסוס אחיזת הקבע בהם ללא אפשרות של נסיגה, גם לנוכח התנגדות נחרצת מצד מרבית מנהיגי התנועה האחרים. גם בקרב הדור הצעיר בתנועה הלכה והתעצמה ההתנגדות לשליטה ביהודה ושומרון ובתושביהן, ומלחמת יום הכיפורים סימנה את הפרדה מרעיון ארץ ישראל השלמה.