ספר זה מבקש לחשוף ולהאיר את צורפות התכשיטים הישראליים שיוצרו בימי ראשית המדינה במפעלים פרטיים על-ידי צורפים ויצרנים רבים שעלו מארצות שונות. הללו לא תמיד העמידו בעבודותיהם מודעות מתוכננת של הזהות הישראלית, אך הם ביטאו ללא ספק את האמונה הספונטאנית במדינה הצעירה ואת המאמצים הבלתי נלאים ליצירת תכשיטים וחפצים המבטאים את הישראליות על נהייתה אחרי המודרניזם מחד גיסא ועל קשריה אל המזרח מאידך גיסא. מפעלים אלה היו מגוונים וכללו תעשייה זעירה, אך בצדם פעלו גם בתי צורפים שייצרו את תכשיטיהם כמלאכת מחשבת ייחודית. רבים מהאמנים והיצרנים שעבדו בהם הגיעו בעליות הוותיקות אך ייתכן שחלקם עלה גם בשנות החמישים. מעשי צורפות אלה היו נפוצים כייצור ישראלי עממי ופנו לקהלים נרחבים בארץ ובארצות אירופה ואמריקה.
בקטלוג תערוכה זה נבחר בית הצורפים יעקבי ביפו כמייצגה של תעשיית תכשיטים זו.