נחל ראש פינה זורם במורדות המזרחיים של הר כנען; הוא
נחשב לאחד הנחלים היפים בארץ ובשנת 2007 הוכרז חלקו
התחתון כשמורת טבע. עד ימינו הנחל איתן ושלוש נביעות מים
שניזונות ממי הגשמים במעלה ההר בואכה צפת שופעות כל
השנה ומזינות אותו.
מאמר זה מבוסס על מתודולוגיה גיאוגרפית־היסטורית
הרואה בנוף ובשרידים שבו מקור חשוב העשוי לתמוך במקורות
ההיסטוריים באשר להבנת תהליכי ההתפתחות היישובית,
הטכנולוגית והמרחבית. המחקר מתאר את השתלשלות
האירועים שהביאה להקמתה של מערכת מים משותפת
ששימשה את ראש פינה ואת הכפר ג'אעונה בשנים 1893 – 1948 ,
תהליך אשר נסמך על יחסים הדדיים ועל התמודדות עם קשיים
ואתגרים דומים במרחב כפרי מרוחק ומבודד במשך שישים
ושש שנים. יוזמת הברון בנימין רוטשילד והפקיד מטעמו בראש
פינה יהושע אוסובצקי בסוף המאה התשע עשרה נועדה לחבר
את כל המעיינות בצנרת מודרנית למערכת אחת. כך נוצר פתרון
שבמסגרתו סופקו מים גם לכפר ג'אעונה, כפיצוי על נכונות
ראשי המשפחות בכפר לוותר על שימוש ישיר במי המעיינות
בנחל ועל הסכמתם שהנביעות ייסגרו במבנים מאבן ומימיהן
יוזרמו בצינורות ובתעלות למושבה.
המאמר מציג את מאפייני מערכת המים הייחודית,
שהתבססה על כוח ה 􀄃 כְְּבידה וכללה תעלות, תשתית צינורות,
רהטים, בריכות מים, בתי מעיינות ושקתות משותפות, שנועדו
לספק את הצרכים השונים של האוכלוסייה ולהשקיית עדרי
הכפר והמושבה.
מפעל זה שירת את ראש פינה ואת ג'אעונה, שגבלו זו בזו,
את המערכת החקלאית ואת תעשיית המשי שבמורד הערוץ,
שנשענה בעיקר על בסיס המעיין התחתון, עין כדן, שממנו
יצאה מערכת הובלת המים למתקנים השונים במושבה ובכפר.