שורדי השואה דוברי היידיש היו פלח משמעותי מאוכלוסיית ישראל בעשוריה הראשונים. הם יצרו בה תרבות מודרנית עשירה, עם נקודת מבט ייחודית, ביקורתית, שהתרבות העברית של התקופה התקשתה להכיל. זמן רב נחקר המרחב התרבותי הישראלי כאילו הוא זהה עם המרחב התרבותי דובר העברית. ספר זה הוא צעד משמעותי לקראת תיקון פגם זה ומציע לראשונה דיון מעמיק בתרבות מרתקת ומודחקת.
בספר מוצגת       היסטוריה תרבותית ייחודית של ישראל בעשוריה הראשונים, מנקודת מבטם של יוצריה דוברי היידיש. הוא כולל תיעוד מקיף של קורות מוסדות תרבות יידיש הישראלים המרכזיים, של פרקטיקות זיכרון השואה שצמחו מקהילות הניצולים, וכן ניתוח של התכנים המקוריים שתרבות זו יצרה. מניתוחים אלה עולה קולם הייחודי של שורדי השואה במפגשם עם ישראל, נופיה, מוסדותיה ותרבויותיה, וכן מאבקם באתוס הממלכתי שביקש למחוק את תרבותם ולשונם בתקווה לכונן יהודי חדש, שהוצג כיורשו הראוי והבלעדי של המרחב הישראלי.