חרדים לחינוך

‘חבר פעילי המחנה התורתי’, שאנשיו כונו ה’פעילים’, החל לפעול במרס 1950, בד בבד עם פעילותה של ועדת פרומקין, שהוקמה כדי לבדוק את החינוך במחנות העולים. הארגון, שיסדו צעירים דתיים וחרדים, ביקש למחות על אורח החיים שנכפה על העולים החדשים במחנות העולים. ה’פעילים’ חדרו למחנות והובילו רישום של תלמידים במעברות וביישובי העולים למוסדות חינוך דתיים, תוך שיתוף פעולה בין קבוצות יריבות. כך תרמו לאיחוד החברה החרדית המפולגת ולצמיחתן של מסגרות חינוך דתיות וחרדיות.
חברי התנועה הציונית הדתית ‘בני עקיבא’ היו ממובילי המחאה של ה’פעילים’ בשנות החמישים, אך בראשית שנות השישים נותרה הפעילות בגוון חרדי בלבד. בין ה’פעילים’ היו צעירים שהתקשו בלימודים, והפעילות במסגרת הארגון הותירה אותם בתוך המחנה. בזכות דרכי הפעולה הלא שגרתיות שנקטו הם היו לחלופה חרדית לדמותו של הצבר הלוחם, וזקפו את קומתה של החברה החרדית.
בתחום הפוליטי תרמו ה’פעילים’ לעליית קרנה של ‘אגודת ישראל’, והצעירים המזרחים שהשתלבו במסגרת זו תרמו לימים להקמתה של ש”ס. כלומר ה’פעילים’ השפיעו על מבנה החברה הישראלית לטווח קצר ואף לטווח ארוך.