בעשרים שנותיה הראשונות של המדינה נתפסה פטרה ('הסלע האדום') בתודעה הישראלית כמקום המרוחק, המדברי, הנועז והמסוכן ביותר שאליו אפשר היה להגיע.
כשהם חמושים בתודעה זו חצו חמישה עשר צעירים וצעירות את הגבול הירדני במטרה להגיע אל היעד הנכסף, אולם רק שלושה מהם חזרו.
בספר זה מסורטטת לידתו והיווצרותו של מיתוס 'הסלע האדום' בקרב בני דור הפלמ"ח, ואת אימוצו בידי בני הדור שבא אחריו, שתודעתו עוצבה גם בהקשר לפעולות התגמול של הצנחנים. תופעת המסעות לפטרה מוצבת על רצף מסורת המסעות הארץ-ישראלית, שעוצבה במהלך מאה השנים האחרונות: החל בצמיחתו ובעיצובו הייחודי של אתוס הטיילות המקומי בתקופת היישוב, וכלה במסעות התרמילאיים של העשורים האחרונים.