ר’ דוד בן סעדיה אלגר היה מחכמי ספרד בראשית תקופת הראשונים (באמצע המאה הי”א). ספרים רבים חיבר בשפה הערבית היהודית, בתחום ההלכה, הדקדוק ופרשנות התלמוד. תחילה נפוצה תורתו ברחבי העולם היהודי בארצות האסלאם, בספרד, במצרים, בלבנון ואף לתימן הגיעו חיבוריו. תוך זמן קצר תורגמו חיבורי ההלכה שלו מערבית לעברית והגיעו לחכמי אירופה. דא עקא, תורתו נפוצה ושמו נשתקע. חיבורו הגדול הקרוי ‘כתאב אלחאוי’, ‘הספר הכולל’  הוא חיבור המקיף את כל ענפי המשפט העברי ובכלל זה מקורות המשפט, דיני משפחה, דיני ממונות, דיני השבועות וחישוב הלוח העברי. עוד מכיל ‘אלחאוי’ דיונים סביב החיבור הקדום יותר ‘הלכות גדולות’. הספר קיבל את שמו ממשפט הפתיחה שבו: “הספר הראשון מן הדיואן הגדול (ערבית: ‘אלכביר’), אשר כולל (=אלחאוי) את רישום העניינים שביסודות הפסיקה ואת ביאור יסודות ההלכות שבספרות חז”ל”. רובו של ‘אלחאוי’ בנוי בסגנון הספרות המונוגרפית של הגאונים בערבית, ובסופם של חלק מן הפרקים מצורף סיכום בארמית.

החיבור שעמד לפני המלומדים היהודים בימי הביניים בהם הרי”ף, הרמב”ם, ר’ אברהם בן הרמב”ם, ועוד,  אבד ונשכח עם השנים. קטעים מן החיבור שנשמרו בגניזת קהיר ומחוצה לה הניחו את התשתית למחקר שנערך במסגרת המרכז לחקר התרבות הערבית-יהודית וספרותה. עתה  מוגשת לקורא לראשונה מהדורה מוערת של החיבור עם תרגום עברי, שערך ד”ר יהודה צבי שטמפפר, בשיתוף ד”ר דוד סקליר, ד”ר נסים סבתו והרב אליעזר רייף. המהדורה מלווה גם במבוא מחקרי מקיף שערך ד”ר שטמפפר, וכן חלקים ממחקרו האבוד של פרופ’ שרגא אברמסון ז”ל המובאים בנספח.