ספר זה, האחרון בסדרת 'יהודים בבית המשפט המוסלמי', פורש בפני הקורא יריעה רחבה ומפורטת של המציאות היהודית בירושלים במאה השבע-עשרה. פחות ממאה שנה לאחר שנכבשה על ידי הצבא העות'מאני הפכו הדפוסים שהנהיגו העות'מאנים בארץ ובירושלים למסגרות של קבע, שיישארו בעינן עוד דורות רבים. פסקי הדין של בית המשפט המוסלמי בירושלים, אשר משקפים את חיי היהודים בירושלים וניהולם היומיומי, רוכזו והוצגו בפני הקורא על פי סדר העניינים, שנקבע בכרך הקודם, ואולם בכרך זה נוסף מדור חדש – חובות הקהילה.
חובות אלה נעשו יותר ויותר גורם מרכזי בחיי היהודים, לא רק בינם לבין עצמם, אלא בעיקר ביחסיהם עם התושבים המוסלמים של העיר, ואף עם מסגרת העל של האימפריה. ההסתבכות בחובות נבעה מלקיחת הלוואות מתושבי העיר המוסלמים. חובות אלו צברו רבית , והשלטונות  לא היססו אף  להשליך את פרנסי הקהילה לבית הסוהר המקומי. למרות כל הקשיים הללו המשיכו יהודי ירושלים לנהל את חייהם בשגרה שנסתמנה כבר בשנים עברו, כשהם מעלים את מסיהם כנדרש לשלטונות, מנהלים את ענייניהם הפנימיים והאוטונומיים ללא הפרעה מבחוץ, ואף ממשיכים לקחת חלק פעיל בחיי הכלכלה המקומית.