שלושים שנות שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל (1948-1917) היו התקופה המכוננת בהתפתחותו של חלק ירושלים היהודית שמחוץ לחומת העיר העתיקה. מאוכלוסייה יהודית של פחות מ-20,000 נפש, בתום המשבר הקשה שעבר על העיר לאחר מלחמת העולם הראשונה, הגיעה האוכלוסייה היהודית בירושלים, בפרוץ מלחמת העצמאות, לכדי 100,000 נפש, כש- 98% מהם התגוררו בשטח שמחוץ לחומות והם מנו כשישית מכלל האוכלוסייה היהודית שישבה אז בארץ-ישראל כולה.
יוצא אפוא שמשכונות יהודיות בודדות וממקבץ של כמה שכונות יהודיות נוצר רצף עירוני יהודי רחב שהשם ירושלים היהודית החדשה הוא השם היאה לו.
הספר צועד מהפרט אל הכלל. מהאנשים, מהבתים, מהרחובות, אל השכונות ואל החלק היהודי של העיר כולה. באמצעות לימוד השכונות שנבנו וגדלו בעיר בתקופת המנדט, שחזור הרחובות והבתים שהיו בהן באותה תקופה, ציון שמות בעלי הבתים והמשפחות שהתגוררו בהם, מבקש המחבר לספר את סיפורו של החלק היהודי החדש של העיר ירושלים שצמח, התרחב והתבסס בשלושים שנות השלטון הבריטי בארץ-ישראל.
הספר יוצר מאגר מידע נרחב ומפורט, מרשים ומדהים, אך מאחוריו עומדת גם תזה, השקפה, רעיון, הבאים לומר כי בתקופת המנדט הבריטי קמה ונוצרה, בירושלים שמחוץ לחומות, עיר יהודית חדשה, עיר ציונית-ישראלית מתקדמת, בעלת גוון מיוחד משלה – גוון ירושלמי.
החומר הרב שבספר ומאגר המידע המפורט שבו מעמידים תשתית בסיסית וחשובה למחקרים נוספים על העיר ירושלים בתקופת המנדט.
הוא יכול להעלות רעיונות רבים למחקרים בהיסטוריה תרבותית וחברתית של העיר בתקופה זו, החיוניים להבנה מחודשת של תהליך ההתפתחות לא רק של ירושלים היהודית, אלא גם של כלל היישוב העברי בארץ בתקופת העת החדשה.