התיישבות הטמפלרים בארץ-ישראל, בין השנים 1948-1869, היא אחד מן הנושאים המרתקים והמלהיבים את הדמיון בתולדות הארץ בעת החדשה. עדה קטנה זו הצליחה להטביע חותם מיוחד בנוף הארץ, ולהפוך בזמן קצר לגורם בעל השפעה רבה על תהליך המודרניזציה של ארץ-ישראל. יישוביהם המשגשגים זכו להתעניינות רבה, ושימשו דוגמא לתושבי הארץ כולה. יוזמותיהם בתחומי המסחר, המלאכה, התעשייה, התחבורה והחקלאות העלו תרומה חשובה לקידומה של הארץ ולפיתוחה.
יישובי הטמפלרים הם בבחינת מישאר מן העבר בליבו של נוף ההווה, והם מצויים במרכזן של הערים ירושלים, חיפה, יפו ותל-אביב. מושבותיהם במרחב הכפרי נראות כבעת עיצובן המקורי, ורבים מן המבנים שבנו עודם עומדים ומתפקדים כבימים עברו. על בתי המגורים וחצרות המשק הטמפלריים נסוכים עדיין קסם ואווירה מיוחדים, כביכול יצקו בארץ-ישראל את תבנית נופה של וירטמברג, ארץ מולדתם.
מי הם הטמפלרים, מהיכן בדיוק הגיעו ומה ביקשו לחולל בארץ הקודש, האמנם העתיקו מעין 'פיסת אירופה' לארץ המזרח – או שמא עיצבו כאן נוף מקורי וסגנון בנייה ייחודיים להם?
בסוגיות אלה ובניתוח מאפייני הנוף התרבותי של יישובי הטמפלרים דן ספר זה, תוך השוואה מפורטת בין כפרי ארץ מוצאם של הטמפלרים למושבות שהקימו בארץ-ישראל.