הזרם הציוני-כללי נדחק לשולי התודעה ההיסטורית בישראל, אם כי כמה מתפיסות היסוד שלו אומצו בהמשך ידי ציבור רחב. מדובר בזרם מגוון שפעל באופן מפוצל לאורך שנים ארוכות: מפלגת ‘הציונים הכלליים’ נשאה את דגל הליברליזם הכלכלי וביטאה קו שמרני ואילו ‘המפלגה הפרוגרסיבית’ קידמה ליברליזם חברתי והדגישה את הצורך לבצר את חירויות הפרט. נראה כיצד אישים בולטים במפלגות קראו תיגר על הקולקטיביזם הבולט באתוס הציוני והישראלי והדגישו את ערכו של הפרט ההולך ונשחק תחת גלגלי המהפכה הלאומית; נתחקה אחר מאמציהם להפוך לשותפים רבי השפעה של מפא”י בעיצוב דמותה של המדינה, בניסיון להקנות לה אופי קפיטליסטי – מהלך ששיאו ב-1961, עם התלכדות של שתי המפלגות הציוניות-כלליות והקמת המפלגה הליברלית שהתיימרה להציג חזון חלופי לישראל.

מרצה: פרופ’ אמיר גולדשטיין