ראשי האצ”ל ששקדו במהלך 1948 על הקמת מפלגה פוליטית – תנועת החרות – לא הוזמנו לחתום על מגילת העצמאות. היו אלה שלושה נציגים של הזרם הרוויזיוניסטי ש’חרות’ ראתה עצמה כיורשת שלו, שחתמו ונכחו במעמד ההכרזה על הקמת המדינה. באותה שעה, מנחם בגין ציין את המאורע בהרמת כוסית בדירתו ולמחרת נשא נאום שבו שרטט את חזונו לדמותה של המדינה הצעירה.
תנועת החרות בלטה כגורם העיקרי שסרב לקבל את הדומיננטיות של תנועת העבודה ולהשתלב בממשלות מפא”י. ראשיה ותומכיה תפסו את עצמם כאופוזיציה עקבית בכנסת ובציבוריות הישראלית, המבקשת להציע אלטרנטיבה כוללת לדרך שבה עיצב בן-גוריון את צביונה של המדינה. נבדוק עד כמה היה לתנועה ולזרם הרוויזיוניסטי חזון מגובש ומובחן, נעמוד על הדיון הפנימי בשאלות מקומם של היחס לטריטוריה, לליברליזם, למסורת הדתית ולמעמדיות במדינה הצעירה, ונראה כיצד פעלה בשדה הפוליטי לעיצוב החברה הישראלית ברוח חזונה.

מרצה: פרופ’ אמיר גולדשטיין