הדיון בנושא העדתיות כבסיס להתארגנות פוליטית עלה לדיון ציבורי טרם קום המדינה והגיע ל’פיצוץ’ בבחירות לאסיפת הנבחרים הרביעית ב-1944, על רקע האשמה בבדלנות. האם מוצא עדתי הוא בסיס לגיטימי לפעילות פוליטית? ויותר מכך, האם עדתיות ושימורה פוגעת באחדות העם של המדינה שזה עתה הוקמה? בכנסת הראשונה היה מנהיג סיעת ‘ספרדים ועדות מזרח’ לשר בממשלה, אך בהמשך הצטרף למפא”י ואילו הסיעה הצטרפה לציונים הכלליים, ובמקביל היו שניסו להמשיך עצמאית אך כשלו בבחירות.

מרצה: ד”ר דקלה ריבלין כץ