פרויקט לכיש היה מבחינות מסוימות המשך של תנופת ההתיישבות הנרחבת בישראל בתחילת שנות החמישים. התיישבות זו נועדה הן לקבע את ההשתלטות על שטחים שנכבשו במהלך מלחמת 48′ שהיו אמורים להיות שייכים למדינה הערבית לפי תכנית החלוקה, הן לספק פתרונות דיור ותעסוקה לעולים החדשים. אחד השינויים היה שהפעם ניסו לתכנן אזור מוגדר בבת אחת מראש, תוך דגש על תהליכי תירבות שנועדו להעביר את המתיישבים תהליכי מודרניזציה על מנת לשלבם בחברה הישראלית, שנתפסה כמערבית ומודרנית. מרבית המתיישבים/המיושבים הובאו ללכיש בעיקר מצפון אפריקה לאחר הקלות במדיניות הסלקציה בעלייה משם.