הספר עוסק בשוליה החברתיים והמרחביים של העיר תל אביב בתקופת המנדט הבריטי. תל אביב היתה מרכז עירוני מתהווה של מהגרים יהודים ועיר חוף ונופש לחיילים הבריטים ולחיילי כוחות הברית. עיר של מפגשים, וביניהם מפגשים טעונים של משיכה ודחייה שהתרחשו באזורי הדמדומים  שבין תל אביב ליפו.
הספר מתמקד בחייהן של מהגרות, במצוקות היום יום של נשים רווקות ושל נשים אשר פרנסו לבדן את עצמן ואת ילדיהן, ודן באחד ממוקדי העירוניות: בזנות, בעוסקות בה וביחס הסובבים אליה. הוא מציע נקודת מבט ייחודית וחדשנית בהיסטוריה החברתית של ישראל – המבט אל השוליים, ומבט חוזר משם אל קהילה עירונית המצויה בתהליכי התגבשות לאומית.
אילו תפיסות של נשיות רווחו בקרב הציבור לגווניו ביישוב היהודי? מה נחשב לפגיעה במוסר, ל'פריצות'? היכן סורטטו הגבולות החברתיים, המוסריים והפוליטיים במרחב העירוני ומה הייתה משמעותם המגדרית?