מראשית דרכם גרסו הקראים ש-א’ בניסן הוא ראש השנה למועדים. ט”ו בתשרי-היום הראשון של חג הסוכות-הוא ראש השנה החקלאי, דהיינו ראשון לשנת השמיטה ולשנת היובל, ואף ראשון למצוות המעשרות. ל’חודש השביעי באחד בחודש’ (ויקרא כג, כד; במדבר כט, א), הוא א’ בתשרי, אין דבר עם ראש השנה, והקראים קראו לו: ‘יום תרועה’. במאמר זה בוחן יורם ארדר את משמעות מועד זה בהלכה הקראית הקדומה. כמו כן מוצגת המחלוקת הקראית באשר לדרך שבה יש לקיים את התרועה. כמו חז”ל לפניהם נדרשו הקראים לשאלה אם יש משמעות הלכתית לעובדה שבוויקרא כג, כד, כתוב: ‘זכרון תרועה’, בעוד שבבמדבר כט, א, כתוב: ‘תרועה’ בלבד. התקיעה בשופר היא אחד מסמלי ראש השנה הרבני. הכתוב: ‘תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו’ (תהילים פא, ד) שימש לחז”ל את אחת הראיות לתקיעה בשופר בראש השנה. הקראים ניתקו פסוק זה ממצוות התרועה ב’יום תרועה’, ובמאמר מוצג השיח שלהם על אודות פסוק זה.
פרופ’ יורם ארדר מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב
erder@tauex.tau.ac.il