במאמרה של אסתר ינקלביץ 'אחים קרובים נִ דָּ חים:
השתלבותם של עולי כורדיסטן בהתיישבות החקלאית
בראשית המאה העשרים' נדונים היחסים בין הפועלים
בסג'רה לבין עולים מכורדיסטן שהצטרפו אליהם. עם
הקמתה של חוות סג'רה בשנת 1900 בידי יק”א ('חברה
להתיישבות יהודים') הצטרפו עולים מכורדיסטן
לפועלים שבאו להכשיר עצמם כפועלים חקלאיים
להתיישבות. פועלי החווה שהיו בעלי משפחות התגוררו
תחילה בחלקו הצפוני של הכפר הערבי סג'רה בבתים
שרכשה יק”א, ועימם גרו גם עולי כורדיסטן. במהלך
שנת 1902 פינו מרבית המשפחות את הבתים בכפר
הערבי, אך הפועלים הכורדים נשארו לגור בכפר.
בדצמבר 1907 פנתה קבוצת משפחות כורדיות אל
הנהלת יק”א בבקשה להשתלב באריסות במושבה, אך
רק לאחר שנתיים זכו שלוש משפחות מקרב הפועלים
הכורדים למעמד של חצי איכרות והמשיכו להתגורר
בשולי הכפר הערבי. היהודים הכורדים נחשבו למי
שמסתפקים במועט, אך נראה שעקרון ההסתפקות
במועט בסג'רה נבע מרצון ולא פחות מכך מכורח
המציאות; הוא ליווה את כל הפועלים והאריסים במקום
אם כי נראה שהעולים הכורדים נאלצו להסתפק בפחות
מהאחרים. חלקם נקלט לימים באריסות במושבה סג'רה,
אך נותר בשולי המושבה – במובן החברתי והמרחבי
כאחד.
ד”ר אסתר ינקלביץ היא עמיתת מחקר בחוג ללימודי
ישראל באוניברסיטת חיפה.
estiyan@gmail.com

Esther Yankelevich’s article, “‘Close Brothers
From Far-Off’: The Integration of Kurdish
Immigrants in Agricultural Settlement in
the Early Twentieth Century,” discusses the
relations between the workers in Sejera and the
immigrants from Kurdistan who joined them.
With the establishment of the Sejera farm in 1900
by the JCA (Jewish Colonization Association),
immigrants from Kurdistan joined the workers
who came to be trained as agricultural workers
for settlement. The farm workers, who had
families, initially lived in the northern part of the
Arab village of Sejera in houses purchased by the
JCA, and immigrants from Kurdistan also lived
with them. During 1902, most of the families left
the houses in the Arab village, but the Kurdish
workers remained there.
In December 1907, a group of Kurdish
families approached the JCA administration
with a request to integrate into the colony as
sharecroppers, but only after two years did
three families from among the Kurdish workers
receive the status of semi-peasants and continue
to live on the outskirts of the Arab village. The
Kurdish Jews were considered to be content
with little, but it seems that the principle of
abstemiousness in Sejera stemmed from no less
from desire than from the necessity of reality;
poverty accompanied all the workers and
sharecroppers in the place, although it seems
that the Kurdish immigrants were forced to
make do with less than the others. Some of them
were later absorbed into the sharecroppers of
Sejera colony but remained on the outskirts– in
both social and spatial senses.
Dr. Esther Yankelevich is a research associate
in the Department of Israel Studies at the
University of Haifa.
estiyan@gmail.com