תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י) צמחה בפולין ובארץ ישראל בראשית שנות העשרים מתוך אגודת ישראל האורתודוקסית. ראשי פא"י גיבשו אידיאולוגיה בעלת רכיבים סוציאליסטיים וביקשו לבנות בארץ-ישראל חברה שוויונית המבוססת על אדני התורה. בארץ-ישראל הייתה פא"י לחלק ממחנה הפועלים.
מנהיגיה לא נענו לדרישות ראשי אגודת ישראל להישאר בחיק תנועת האם ונקטו מדיניות פוליטית עצמאית, לעיתים אף בניגוד לדרישות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בשל כך התפתח בפא"י מאבק בין המבקשים להדק את הקשר עם אגודת ישראל ולמתן את עמדות תנועתם לבין אלו שביקשו לרופף קשר זה ולנקוט מדיניות פוליטית עצמאית לחלוטין.
פא"י השתתפה באופן פעיל בבניית הארץ. לאחר קום המדינה היא בחרה בדרך ממלכתית של השתתפות במוסדות המדינה והייתה לחלוץ ההולך לפני המחנה האגודאי. בכך סללה דרך לעיצוב חברה חרדית חדשה.
מדוע נותרה פא"י תנועה קטנה בשולי מחנה הפועלים עד שירדה לבסוף מהבמה הפוליטית? מהם הגורמים שהביאו לירידתה? שאלות אלה נדונו בספר זה, המתאר זו הפעם הראשונה את האידיאולוגיה ואת הפעילות של תנועה ייחודית זו.