מעשי בית דין למינוי אפוטרופסים ליתומי קהילת התימנים בירושלים, 1918–1940

בשנת תרס”ח (1908) נפרדה הקהילה התימנית מוועד עדת הספרדים והקימה כולל עצמאי. ארגון הקהילה מחדש הצריך קיום מפקד חדש של בני העדה. במפקד זה נמנו 1,870 נפש ב-749 משפחות – 2.49 נפשות בממוצע במשפחה. ואולם ממוצע הילדים במשפחה היה 0.87, מפני שרבות מן המשפחות היו אז חד-הוריות – במפקד נמנו 177 אלמנות ו-63 אלמנים. המפקד מלמד על שיעור ריבוי שלילי כתוצאה מתמותה רבה של גברים וילדים מקרב עולי תימן בירושלים. על רקע זה החל בית הדין של העדה, שהוקם אף הוא בשנת תרס”ח, לעסוק במינוי אפוטרופסים ליתומים בני הקהילה.
המאמר דן בשאלה מי היו האנשים שמונו לשמש אפוטרופוסים ליתומים; ביחסי הגומלין בין האפוטרופוסים ליתומים ובהשלכות של יחסים אלה על עתיד הילדים; בשיתוף הפעולה בין בית הדין של העדה לבין בתי הדין של קהילות אחרות, בטיב הקשרים הללו ובתרומתם להטבת מצבם של היתומים. המאמר מבוסס על תעודות מארכיון ועד העדה הכללי לעדת התימנים בירושלים הנוגעות למינוי אפוטרופוס.