ירושלים העתיקה היא העיר היחידה בעולם הקדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, ולפיכך משמשת עד היום מעבדה ללימוד, להכרה ולחקר דתות ותרבויות, אוכלוסיות וחברות, אורחות חיים ומנהגים, כמו גם סגנונות אדריכליים ואמנותיים מן התקופות השונות.
כעיר הנתונה לשינויים תכופים ואינטנסיביים חוזרים ונשנים, היא מזמינה את החוקר לעסוק באופן ממוקד בכל אחת מתתי התקופות המרכיבות את עברה. ואכן, המחקר העומד בבסיס ספר זה מתמקד במתחם מגורים מצומצם ומוגדר – הרובע היהודי – בתקופת משנה ממוקדת, העשור האחרון של תקופת המנדט.
הספר, המהווה המשך לשלושת כרכי הספר "ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט", נשען אף הוא על המפקד המפורט של יהודי ירושלים מספטמבר 1939. מן המפקד עולה בבירור כי האוכלוסייה היהודית שחיה בעיר העתיקה במועד עריכתו, התגוררה כולה בתוך תחומי הרובע היהודי, שהלך והצטמצם בשטחו, בעיקר בחלקו הצפוני. היקפו של המידע קטן בהרבה מזה שרוכז בספר הקודם, ואולם הוא בעל חשיבות גדולה, לנוכח חשיבותו הרבה של הרובע היהודי לאוכלוסייה היהודית כולה. במובנים רבים יש במחקר זה משום השלמה למידע על אודות הנעשה בעיר החדשה, והוא אף מלמד רבות על מערכת היחסים המורכבת והטעונה שנתקיימה בין שני חלקי ירושלים היהודית באותן שנים. מצבה הקשה של אוכלוסיית הרובע בשלהי תקופת המנדט, הנחשף במחקר זה במלואו, ייתכן והוא אף נוגע להתפתחויות ברובע בתקופת מלחמת העצמאות, ולשאלה מדוע לא פונו הזקנים, הנשים והילדים מן הרובע היהודי כבר בראשית הלחימה, כפי שנעשה ביישובים אחרים בארץ.