את תולדות יהדות בבל/עיראק מאפיינת החלוקה הבאה:
א. מראשית ההתיישבות היהודית במאה השישית לפנה”ס ועד הכיבוש הערבי באמצע המאה השביעית לספירה. תקופה זו מציינת את צמיחתו ופריחתו של המרכז היהודי בבבל תחת אימפריות פוליתיאיסטיות.
ב. מן הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה ועד חורבן האזור במאות 13-14 בידי המונגולים. תקופה זו, ימי הביניים של יבשת אירופה, מציינת את בבל בתפארתה, תחת האימפריה העבאסית, ואת שקיעתה ההדרגתית ולבסוף את קיצה בעקבות הכיבוש המונגולי.
ג. תהליך שיקומה וצמיחתה המחודשת של הקהילה מן המאה ה-17 ועד מלחמת העולם הראשונה, תחת האימפריה העות’מאנית. ניתן לראות בתקופה זו את העת החדשה המוקדמת בתולדות יהודי עיראק, עם השפעת הקולוניאליזם וחדירת המודרניזציה וההשכלה האירופית.
ד. תולדות היהודים בתקפה המודרנית, במדינת הלאום העיראקית, מן הכיבוש הבריטי של עיראק ועד ההגירה ההמונית של מרבית היהודים באמצע המאה העשרים.
 
ספר זה מוקדש לארבע תקופות אלה. לתולדות הקהילה, להתפתחות מוסדותיה, להשפעתה על העולם היהודי עד לשקיעתה ולאחר מכן – לתהליך צמיחתה המחודשת, לפריחתה בתקופה המודרנית ולנסיבות שהובילו לעקירתה מעיראק. השאלה המרכזית שתלווה את הספר הזה לכל אורכו היא שאלת קיומם והישרדותם של היהודים בבבל לאורך פרק זמן כה ארוך של כ-2,600 שנים, מאז גלות בית ראשון ועד העזיבה המאסיבית מעיראק באמצע המאה העשרים: מהם היסודות שאיפשרו את קיומן של הקהילות היהודיות באזור הפרת והחידקל לאורך תקופות זמן כה ארוכות, תחת שלטונן של אימפריות שונות ותחת השפעתן של דתות ותרבויות שונות? ומהם הגורמים אשר בתקופה האחרונה הביאו את הקץ לקיומה של הקהילה והובילו לעקירת היהודים? מדוע עלו רובם למדינת ישראל בניגוד לכל הציפיות ובפרק זמן כל כך קצר שנמשך פחות משנתיים? ומדוע בחרו גם יתר היהודים שנשארו בעיראק לעזוב אותה במהלך שני העשורים הבאים ולהגר ליעדים שונים?