יום האם

אבות רבים ו’יום אם’ אחד

אבא (חושי) מציע יום לאמא…

בישיבת הנהלת עיריית חיפה ביום 31 באוקטובר 1951 העלה ראש העיר, אבא חושי,  הצעה לחג חדש – ‘יום האם’: ‘באותו יום ישותפו הבנים והגברים בהנהלת משק הבית ויגישו מתנות לאמהות. כשבועיים לפני היום הזה יתנהלו שיחות בבתי הספר על נושא זה. כציר מרכזי תשמש חנוכת גן ציבורי בהר הכרמל שייקרא ‘גן האם’. האמהות תיטענה באותו יום עצים, ובערב יתקיימו בכל רחבי העיר מסיבות ונשפים’. 

הרעיון לקיים את חג האם העברייה מן הסתם הושפע מחג האם שמקורו בתרבות המערב, ובארה”ב אף עוגן בחוק בשנת 1914. חושי הציע לקבוע את יום האם ביום חנה ושבעת בניה, בחנוכה, ואכן כך היה. עוד באותה השנה ציינו בסוף חג החנוכה את יום האם, והתלמידים בעיר הכינו מחברת חגיגית שהוקדשה בחציה לחנוכה ובחציה השני לחג החדש שזה עתה נולד, יום האם. 

בנוסף התקיימו מופע חגיגי לאמהות וטקס נטיעות ב’גן האם’ שהלך ונבנה בהתאם לחזונו של אבא חושי. בשנה שלאחר מכן, כבר התפשט המנהג למקומות נוספים ברחבי הארץ. שנים רבות הילכו שמועות בחיפה כי יום האם נקבע לכבודה של חנה חושי, רעיית ראש העיר, שהייתה יו”ר ארגון אמהות עובדות בחיפה…

מי שפעלה במרץ להפצת רעיונות החג ומסריו החינוכיים בכל הארץ הייתה הקרן הקיימת לישראל אשר הפיקה מבחר גלויות חג והעניקה ליום האם צביון ציוני בדמות האם המודרנית, אם עליית הנוער, הנרייטה סאלד. היא שינתה את מועד החג ליום מותה של סאלד, ל’ בשבט, אך בחיפה המשיכו לציין את יום האם בחנוכה, ביום חגה של חנה ושבעת בניה, ובהמשך חגגו בשני המועדים גם יחד… 

יום האם בעיתונות הילדים

בשנות ה-50 עיתון הילדים ‘הארץ שלנו’ היה היחיד שהתייחס ליום האם. שאר שבועוני הילדים התעלמו לחלוטין מיום זה, כל אחד מסיבותיו שלו. ‘משמר לילדים’ לא ראה כל צורך ‘בניתוקה של האישה העובדת מן המשוואה הסוציאליסטית-שוויונית והחזרתה לתפקיד עקרת הבית’, עיתון הצופה לילדים העדיף את ‘כבד את אביך ואת אמך’ המקראי על פני החג הלאומי החדש שנתפס כמיותר…  עיתון ‘דבר לילדים’ המפא”יניקי התעלם אף הוא מהאירוע, והזכיר את החג לראשונה רק בשנת 1965, אם בשל אידאולוגיה שוויונית או בשל מתחים בין אבא חושי ובן-גוריון לבין עורכי ‘דבר’ בנוגע למאבקים פנימיים במפלגה. ב-65′ חלה התחממות ביחסי העיתון וראש העיר אבא חושי, כאשר האחרון הבטיח להתנגד לפילוג מפא”י ואילו ראש הממשלה אשכול נענה לפניית אבא חושי לתמוך בהקמת אוניברסיטה בחיפה.

כך נותר שבועון ‘הארץ שלנו’ לעיתון היחיד שהפיץ את בשורת ‘יום האם’ ברחבי הארץ. למערכת העיתון היה חשוב מאוד לחנך את קוראיה לכיבוד האם ולהכיר במאמציה של עקרת הבית שעבודתה שווה ונחשבת כזו של אבא, העובד מחוץ לבית. לערך זה נוסף ממד לאומי ראוי: הוקרת פועלה של המנהיגה הציונית הנרייטה סאלד. 

מערכת העיתון עמלה לחבר את ‘עשרת הדברות ליום האם’ ובהן המלצות כיצד לאפשר לאמא לנוח ביום זה: “אפשֵר לאמא לשכב לנוח אחרי הצהרים עד שעה3  או4 . טפל בינתיים באחיך ואחיותיך הקטנים, הדח את הכלים ושוה לדירה צורה מסודרת וחגיגית. סמוך לשעה 4 עשה הכנות לארוחת מנחה”.

“מי מגעץ ותולה כבשים?” במערכה למען האם

יום האם הפך לנושא לימודי ראוי וחשוב, והוקדשו לו שעות לימוד בגנים ובכיתות הנמוכות של בית הספר. שירים וסיפורים פרי עטם של הילדים (עם הרבה שגיאות כתיב אבל הרבה אהבה וכוונה…) המחישו את עבודתה של אמא.

כל ילדי הארץ הכינו לאמא מתנה לכבוד ‘יום האם’, בדרך כלל עבודת יד שהוכנה בשיעורי המלאכה: מסימניות נייר ופלסטיק ועד למפה או סינר רקום, מעבודת ניסור בדיקט ועד למאפרה מרוקעת ממתכת, ובנוסף זר פרחים שנקנה בדרך הביתה. חוברת ובה שירים, איורים (מאת איזה) וקטעי קריאה נכתבה על ידי הסופר רפאל ספורטה, וספר אודות יום האם נכתב על ידי תמר בורנשטיין-לזר, בסדרת הספרים ‘חג שמח’, והוא הכיל שעשועים, בדיחות והנחיות להכנת קישוטים.

מיום האם ליום המשפחה

בשנים האחרונות, בהתאם לרוח הזמן, הפך ‘יום האם’ בישראל ל’יום המשפחה’ ותכניו שונו כדי להדגיש את קשרי האהבה ואת התמיכה ההדדית במשפחה, על סוגיה השונים (גרושים-גרושות, משפחות חד–הוריות וכ’). בימינו מושם הדגש על האישה השוויונית ולא רק על האם בתפקידיה הסטראוטיפיים, וכך נוסף ללוח השנה גם ‘יום האישה הבין-לאומי’ המבשר עולם מודרני כראוי לילדי ההווה.

המאמר המלא, מאת ד”ר חיים גרוסמן הופיע בכתב העת ‘עת-מול’ 203. לרכישת מנוי שנתי במחיר 126 ₪ בלבד לחצו כאן >>

ד”ר חיים גרוסמן הוא חוקר תרבות ישראלית, המתמקד בסוגיית הבניית הלאומיות הישראלית בעשורים הראשונים לקום המדינה, ובמיוחד בתחום עולם הילדות הישראלית והשימוש בגרפיקה ובאמנות שימושית להנחלת ערכים חינוכיים.