שלושת המינים ברמת רחל

יד יצחק בן-צבי יום שלישי, 14.9.21, ח' תשרי התשפ"ב

שובי שובי לפרדס

לפני כשישים שנה, בחפירותיו בקיבוץ רמת רחל, גילה יוחנן אהרוני מבנה גדול ומפואר מתקופת הברזל והציע שמדובר בארמון של אחד ממלכי יהודה. בחפירות המחודשות שנערכו באתר בשנים האחרונות, זוהה המבנה כמרכז ממלכתי־מנהלי ומקום מושב לנציגי השלטון מראשית המאה השביעית עד המאה הרביעית לפסה”נ. באותן מאות הייתה ממלכת יהודה כפופה לשלטון האימפריות ממזרח, שבאו בזו אחר זו: אשור, בבל ופרס.

פריטי אדריכליים מחפירות רמת רחל המעידים על בניית פאר. מימין: שינית, סורג חלון לאחר שחזור, כותרת אבן מעוטרת (עיבוד: עידו קוך)

סביב הארמון נחשף גן עשיר וייחודי בשטח נרחב, אדמה מיוחדת הובאה אליו והוא כלל חלקות שהושקו במערכת משוכללת של ברכות ותעלות מים מטויחות. היה זה ממש “פרדס” – מילה שמקורה בפרסית ומשמשת בשפות לועזיות לגן עדן. החוקרים היו סקרנים מאוד לדעת מה גדל בגן המלכותי המפואר, שמאמץ כה אדיר הושקע בהקמתו.

הטיח באחת הבריכות הוא ששימש מפתח ייחודי לזיהוי מיני הצמחים שהיו בגן: כשהטיח היה טרי ולח נלכדו בו גרגרי אבקה של פרחים (פּוֹלֶן, pollen), שריחפו באוויר או היו במים בזמן הטיוח, והם זוהו בתהליך מיוחד. גרגרי האבקה עשויים להשתמר במשך מאות ואלפי שנים ולכל צמח צורת גרגר אבקה האופיינית לו, וכך משמשים הגרגרים מעין תעודת זהות למין הצמח. הגרגרים הם זעירים – גודלם ממיקרונים (אלפית המילימטר) אחדים עד כמה עשרות מיקרונים – וזיהוים נעשה בעיקר באמצעות מיקרוסקופ אור ובהשוואה לאוספי פולן ידועים.

בתצלום: גרגרי אבקה מאובנים של צמחים שזוהו בדגימות מאתר רמת רחל ושצולמו באמצעות מיקרוסקופ (א. אורקורטם, ב. קיפודן, ג. דגניים, ד. חלמית, ה. זית, ו. סלקיים, ז. לענה, ח. מורכבים מטיפוס לשוניים, ט. אלון מצוי)

איזה דגן גדל בגן?

בטיח זוהו גרגרי אבקה מעצים ושיחים אופייניים לחורש הים תיכוני בהרי יהודה עד היום: אלון, אורן, זית ועוד. בנוסף זוהו צמחים חובבי השקיה כמו צפצפה, תאנה וגפן, ואף צמחי מים לנוי ובהם הנימפיאה (שושנת מים). יש לזכור שמציאות גרגרי האבקה מעידה שהעצים גדלו באתר עצמו ולא הובאו אליו כקורות עץ מעובדות. זוהו גם מיני עצים שאינם גדלים בטבע באזורנו ויובאו אל הגן מרחוק: ארז הלבנון, אגוז מלך וההפתעה הגדולה – אתרוג (Citrus medica). מוצא האתרוג במזרח הודו ובדרום סין, והוא התפשט מערבה, ככל הנראה דרך פרס. שמו העברי אף מרמז על מוצאו: בפרסית הוא נקרא תורונג’ או אתרונג’. זיהוי גרגרי האבקה של האתרוג בגן מלמד שבתקופה הפרסית (ואולי אף קודם?) גידלו אתרוג בארץ ישראל, בגן המלכותי של נציג האימפריה הפרסית באזור.

בתצלום: גרגרי אבקה של אתרוג, העדות הבוטנית הקדומה ביותר לגידול האתרוג במרחב הארץ־ישראלי (א’‐ב’ מבט משווני; ג’‐ד’ מבט קוטבי)

נראה כי עץ האתרוג המיוחד, ששליטי האזור נהגו להתהדר בו בגניהם המפוארים, נכנס אט אט למסורת היהודית. בתורה נאמר ‘ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר’ (ויקרא כג, מ), ורק בתרגומי התנ”ך מהמאה הראשונה לספירה ואילך נזכר האתרוג בשם זה. עזרא ונחמיה, מנהיגי השבים מגלות בבל בתקופה הפרסית, לא הזכירו ‘פרי הדר’ אלא ציוו על העם: ‘צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבֹת לעשֹׂת סֻכֹּת ככתוב’ (נחמיה ח, טו). בספרו של יוסף בן מתתיהו ‘קדמוניות היהודים’, שנכתב בסוף המאה הראשונה לספירה, נזכר האתרוג כ’פרי פרסי’ – ששימש, בין השאר, לרגימתו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי בחג סוכות (אירוע הנרמז גם במסכת סוכה). באותה תקופה מופיעים לראשונה ארבעת המינים, כולל האתרוג, על מטבעות השנה הרביעית של המרד הגדול (ניסן 69 – אדר 70 לסה”נ).

שיחזור הארמון והגן, מבט למזרח. הדמייה: רועי אלבג

הון, שלטון וברכות החג

מאסף גרגרי האבקה שזוהה בגן המלכותי שבאתר רמת רחל בולט בהרכב המינים הנדיר ומעיד על רצונו של השליט המקומי שישב בארמון – כנראה נציגהּ של האימפריה הפרסית במרחב, להתהדר בגן מפואר לצורכי תעמולה והפגנת כוח. הוא ייבא עצים מיוחדים (כמו האגוז והארז) ממקומות מרוחקים בממלכה ושתל בגן צמחים הדורשים השקיה וטיפול (כמו התאנה והגפן) – חלקם לנוי בלבד. יש לזכור שהאתר קרוב לספר המדבר, והפרדס “עם הפריחה המשגעת והצל המפכה”, כמאמר השיר, בלט מאוד על רקע סביבתו הטבעית והרשים את כל רואיו. אלא שלא במתכוון, אותו נציג פרסי סיפק לנו את המקום הראשון בארץ ישראל ובסביבתה שבו גדלו שלושה מבין ארבעת המינים שהתקבעו בימי הבית השני לנטילה בחג הסוכות: הדס, ערבה ואתרוג.