תנאים ואמוראים בגוננים (‘קטמונים’)?

שכונת גוננים – שמות הרחובות

שכונת הגנים רחביה אשר הוקמה בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1922 קבעה את העיקרון ששמות הרחובות בשכונה ‘יבחרו על פי שיטה אחת’. עקרון זה אומץ על ידי שאר השכונות היהודיות שקמו בעיר. בשכונת רחביה נבחרו השמות על שם חכמי ספרד, יתכן ובהשפעת המשפחות הספרדיות מייסדי רחביה, ביניהם הסוחר נסים ולירו בנו של הבנקאי חיים ולירו, מנשה אלישר ואחרים. 

בשכונת רמות אשכול שמות הרחובות קשורים ברובם למלחמת ששת הימים, במהלכה התקיימו קרבות קשים על כיבוש גבעת התחמושת הסמוכה, על גבעת המבתר ובאתרים סמוכים נוספים.

בשכונת קטמון הישנה שמות הרחובות קשורים למלחמת העצמאות בשל הקרב על השכונה ועל מנזר סן סימון בתש”ח. בשכונת אבו-תור (גבעת חנניה), הסמוכה לדרך חברון ההיסטורית המחברת את חברון ואת ירושלים, שתיהן עריו של דוד המלך, הרחובות נקראים על שם דמויות ומקומות הקשורים לדוד.

ואילו המהלך ברחובותיה של שכונת ה’קטמונים’, היא גוננים, יגלה שרוב הרחובות נקראים על שם דמויות, מקומות ואירועים מימי בית המקדש השני ומזמנם של תנאים ואמוראים, ומיד מתעוררת השאלה מהי הסיבה לכך והאם יש קשר מיוחד בין השכונה לבין ימי עבר אלו בארץ ישראל?

ב-12.5.57 הציע יו”ר ועדת השמות העירונית בן-ציון לוריא ‘לתת שמות לרחובות בשכוני הקטמונים על שמות גבורי ישראל בימים קדומים, גדולי הקנאים, וכן גיבורים מתקופת הבית השני‘.

ואכן כעבור כחצי שנה, בדיוניה של ועדת השמות העירונית ביום 3.2.1958 נכתב: ‘אחר דיון קצר, החליטה הועדה להמליץ בפני מליאת ועדת שמות הרחובות לקרוא לרחובות הבאים בשכוני קטמון של שמות גדולי הקנאים וכן אישים מתקופת הבית השני…‘ בין השמות שנקבעו לרחובות השכונה ומככבים בה עד היום נמצאים יוחנן בן-זכאי, אנטיגונוס איש סוכו, שמעון הצדיק, אלעזר בן-יאיר, אלכסנדריון, הורקניה, מִכוַר, רבי אליעזר הגדול, רבי מאיר, ברוריה, בן גמלא. 

ברחובות ברוריה ורבי מאיר שכן שיכון עממי של חברת עמידר. ועד התושבים בשיכון העלה בשני העירייה תהיה אודות שמות הרחובות. ועדת השמות הגיבה במכתב לתושבים ובו הסבירה את מניעי ההחלטה ואת שיקוליה: ‘חפשנו למען גונן שמות בני תקופה אחת וגוון אחד שיהיה בהם ערך משותף לבני העדות השונות והעולים שרוכזו בגונן. שמות שיהיה בהם משהו מלכד, ולא מבדיל ומפריד. בחרנו בשמותיהם של תנאים ובני דורם, מניחי היסוד של התורה שבעל פה, עורכי המשנה ומפרשיה. התורה שבעל פה משותפת לכל בית ישראל. ראשית נרקמה בחוצות ירושלים ובכוחה חזרנו לבנות את ירושלים. אלה הם שמות קדומים המדברים אל כל יהודי, ואם יש לצערנו יהודים שבגלל דור המהפכה והמלחמות התרחקו במקצת מן התורה והשמות אינם נהירים להם יבואו השמות מעל לשלטי הרחובות ויעוררום לשאול, ללמוד ולדעת‘.

במכתב שכתב אליהו לקס, תושב רחוב בן-יאיר בקטמון ג’, לסגן ראש העיר מרדכי איש-שלום באוגוסט 1959 הוא מבקש: ‘היה רצוי לשלוח לדיירי הסביבה הסברים בקשר לשמות הרחובות, כי אפילו אנשים שלמדו בארץ מתקשים בפיענוח הפירושים של השמות‘. הערה זו מעידה כי אמנם ספק אם תקוותה של ועדת השמות שכולם יכירו תקופה זו התממשה, אך אין ספק שרצון ללמוד, להכיר ולפענח את שמות הרחובות היה בהחלט קיים בקרב תושבי השכונה.