החיד"א, ר' חיים יוסף דוד אזולאי, הוא מהדמויות המרתקות ורבות-הפנים בתולדותינו. הוא נולד בירושלים בשנת 1724, היה לרב ומקובל וגם שד"ר (שלוח דרבנן) וכתב מעל 100 ספרים (מחציתם פורסמו בימי חייו). הוא שימש דיין בירושלים ובאלכסנדריה וכתב בעניני הלכה וקבלה, דרשנות ומוסר, תפילות וגם מעשיות, רשימות ביבליוגרפיות ויומנים אישיים. החיד"א ערך שני מסעות בני כמה שנים ברחבי אירופה לאיסוף כספים עבור קהילת חברון, בה התיישב סב-סבו הרב אברהם אזולאי, ואת חוויותיו פרסם בספרו 'מעגל טוב'. המסעות חשפו בפניו את ערי אירופה ואת אוצרות תרבותן, במקביל לעם קהילות יהודיות ולמחקריו בספריות יהודיות ונוצריות שבהן מצא כתבי-יד נדירים. הוא ראה את הכתרת הסולטן באיסטנבול, נחשד כמתחזה ליהודי בגרמניה, פגש את המלך לואי ה-16 בארמון ורסאי, התפעל מפיל בגן החיות של לונדון והיה עד להתמוטטות הבורסה בעקבות מרד "האמריקנוס" (הקמת ארצות הברית), אך תמיד שמר על יהדותו. בתום מסעו השני השתקע בעיר ליבורנו באיטליה, שהייתה אז מרכז חשוב לדפוס העברי, ובה גם נפטר ונקבר בשנת 1806. כעבור 150 שנה עלתה יוזמה להעלאת עצמותיו לישראל, שאותה הובילו הרב יצחק נסים עם ש"א נכון, יצחק בן־צבי, מאיר בניהו והרב מרדכי אליהו. בשנת 1960 חזרו עצמות החיד"א לעיר הולדתו ירושלים והוא נטמן בהר המנוחות.

                                          
למסעו השני לאירופה יצא החיד"א 20 שנה לאחר המסע הראשון, והוא כמעט בן 50. כבר בתחילת המסע הוא "נתקע" בתוניסיה למשך כמה חודשים ושם נודע לו על פטירת אשתו, אירוע שגרם לו ל'חולי השחורה' – דיכאון מתמשך. החיד"א ישב שבעה ביחידות בבית הכנסת והתאמץ להסתיר את מות אשתו מהקהילה המקומית, מחשש שישדכו לו את אחת מבנותיה ואז יצטרך להשתקע בעיר לשארית חייו. רק לאחר שהשתקע בליבורנו, כעבור כמה שנים, הוא נישא בשנית ליהודיה בת העיר פיזה. לבסוף הצליח לצאת מתוניסיה והפליג לאירופה, ולאחר כמה שנים השתקע באיטליה. בחודש ניסן תקל"ז (1777), הזדמן החיד"א לעיר רג'ו אמיליה (Reggio Emilia) שבצפון איטליה, וכמנהגו בכל מקום ביקש לעיין בספרים וכתבי-יד בבתיהם של שועי העיר. בביתו של רב העיר, ר' ישראל-בנימין באסאן, ראה החיד"א מסמך שתפס את תשומת לבו: "וראיתי שם קבלת מעות מחברון שנת הת"ג וחתומים מורנו הרב רבי אליעזר בן ארחא ומר זקני הרב מורנו הרב רבי אברהם אזולאי זצ"ל והרב יוסף בן כבוד מורנו הרב חזקיה אבוהב". כך מצא החיד"א במקרה את חתימת סב-סבו על קבלה שנכתבה 134 שנה קודם לכן, בשנת 1643, בידי רבני אותה קהילה ששלחה את החיד"א לאסוף כספים למענה!
ר' אברהם אזולאי נולד בשנת 1570 בעיר פאס שבמרוקו, למשפחה ממגורשי קסטיליה שבספרד. הוא מוכר כמחברם של ספרי קבלה רבים, שהמפורסם בהם הוא 'חסד לאברהם'. בשנת 1606, לאחר רדיפות ומגפות בעיר פאס, החליט ר' אברהם לעלות לארץ ישראל. הוא עלה על ספינה אך במהלך המסע, בעת העגינה בעיר דמיאט שבמצרים, פרצה סערה קשה. הספינה טבעה ואתה כל רכושו של ר' אברהם, כולל רוב ספריו. את תוצאותיה ההרסניות תיאר החיד"א עצמו בספרו 'שם הגדולים': "ונשברה הספינה ונטבע הכל והיתה נפשם לשלל ולזכור נס זה שניצולו, עשה חתימתו דמות ספינה וראיתי חתימתו". בזכות החתימה הייחודית, הצליח החיד"א לזהות בקלות את שמו של סב-סבו ממרחק חמישה דורות ואלפי קילומטרים…

                  
אגב, למרות הסערה, הרב אברהם אזולאי המשיך במסעו לארץ ישראל והשתקע בעיר חברון – אך אסונות המשיכו לרדוף אותו. בשל מגפת דבר שפרצה בחברון בשנת 1619 הוא עבר לירושלים, אך הדבר הגיע גם אליה. ר' אברהם חזר לסביבות חברון ולבסוף עבר זמנית לעזה, שם כתב את ספרו 'חסד לאברהם' ("לזכור חסדי ה' אשר גמלני ומחרב מלטני"). בעזה פגש את רב היישוב היהודי, המשורר הנודע רבי ישראל נג'ארה, שגם חיבר שיר לאחד מספריו של הרב אזולאי. לבסוף חזר הרב אזולאי לחברון ובה נפטר ונקבר. על נסיבות פטירתו נפוצה אגדה, שדווקא אינה נזכרת בכתבי החיד"א: 'פחה' מאיסטנבול ביקר במערת המכפלה וחרבו נפלה לתוכה. הוא פקד על היהודים להוציא את חרבו, והרב אזולאי נבחר למשימה. בגלל קדושת קברי האבות והאמהות, הוא טבל במקווה ובמשך לילה שלם למד ועסק בקבלה. בבוקר קשרו אותו בחבל ושלשלו אותו פנימה, ועם כניסתו למערה הוא ראה את האבות. הוא ביקש להישאר, אך האבות אמרו לו: "עכשיו צא ומחר אתה עמנו". הרב אזולאי לקח את החרב, הועלה חזרה ובילה את הלילה כשהוא דורש בקבלה. עם שחר טבל במקווה, לבש תכריכים, קרא "שמע ישראל" ונפטר.
אותה קבלה שראה החיד"א בחתימת סב־סבו באיטליה, נמצאה ממש לאחרונה בספריית יד בן־צבי בידי יעקב בן חיים. כיצד התגלגלה הקבלה בת כ-400 שנה מאיטליה לירושלים? ביד בן־צבי נמצא ארכיונו העשיר של פרופ' ישעיהו זנה, חוקר חשוב של תולדות יהודי איטליה, וכן מסמכים ששרדו מקהילות יהודי איטליה שעלו ארצה לאחר השואה. כך קיבלנו בשנית דרישת שלום עתיקה ומרגשת מהרבנים המקובלים של משפחת אזולאי.

הגב לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *