תצריפים – תערוכה חדשה של יעל סרלין
מלאכת הצירוף מוכרת לנו ממרחבים שונים: מאומנות הצורפות במתכות יקרות, מחיבור יומיומי של מילים לכדי צירופי לשון, ממלאכתם של המקובלים היוצרים ומפרשים צירופי שמות קדושים, וגם מחיי הילדים המרכיבים תצרף – פאזל, בכל אלה נעשית מלאכה של חיבור יחידות או פריטים שונים ונפרדים לכדי תמונה אחת שלמה.
בילדותה של יעל סרלין בקיבוץ, הפעילות האהובה עליה בבית הילדים היתה הכנת "תצריפים" – שאריות קרטון, חפצים, ניירות וחוטים שהילדים היו מדביקים ומצרפים לכדי קומפוזיציות ראשוניות ומופשטות. כיום, כאמנית, היא עוסקת בחיבור בין חומרים, דימויים ושפות חזותיות המחברות ישן ועכשווי, מצולם וחומרי, מסורתי וחדשני.
התערוכה תצריפים נולדה משיטוט בעולמות העשירים של אוסף חפצי הנשיא יצחק בן־צבי, אוסף יחיד במינו המורכב ממאות רבות של חפצים שהובאו כמתנות לבית הנשיא, בעיקר בין השנים 1952–1963, בעשורים הראשונים למדינת ישראל.
האוסף המגוון מצביע על הקשת הרחבה של הנושאים, ההקשרים והמצבים שאפיינו את פועלם ואת רוחם של הנשיא יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית, בעקבותיהם מחברת סרלין בין חפצים שונים באמצעות יצירת קולאז'ים מצולמים. בקולאז'ים היא מפגישה בין אמנות למלאכה, בין מסורת לחידוש, בין ארצישראלי לבינלאומי, ובין פריטים שניתנו על ידי גופים ציוניים ואנשים פרטיים לבין מה שניתן על ידי דיפלומטים ומנהיגים בינלאומיים שונים.
כניסה חופשית לאורך ימי פסטיבל תצריף
אוצרת: אביטל וכסלר
תבונת כפיים – תערוכה קבוצתית
מראשית התנועה הציונית התגבשה תפיסה שראתה באמנות לא רק ביטוי תרבותי, אלא גם מעשה חלוצי בעל משמעות לאומית וחברתית. כשם שהחלוץ עובד את האדמה ומעצב את הנוף, כך עבודת האמנות ובעלי המלאכה מעצבת את המרחב התרבותי באמצעות דימויים, סמלים ועבודה יצרנית.
רעיון זה בא לידי ביטוי מובהק בפעילותו של בית הספר לאמנות בצלאל החוגג בימים אלה 120 שנים להקמתו. בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה – בקיבוצים, במושבים וביישובי הספר התגבשו שפות אמנותיות מקומיות שביקשו לבטא את הנוף הארץ־ישראלי, את האור הייחודי ואת חוויית החיים החדשה. עם מובילי הגישה הזו נמנתה גם רחל ינאית בן־צבי בתפקידה כרעיית הנשיא, שהייתה מן הדמויות הבולטות שטיפחו ועודדו יצירה מקומית, מלאכות יד ואומנות שימושית.
התערוכה מציגה תצלומים ומסמכים מאוספי הארכיון של יד בן־צבי, ובהם מתועדים אמנים, אמניות ובעלי מלאכה בתוך תהליך היצירה. דרכם נחשף היבט פחות מוכר של המעשה החלוצי – מקומה של היצירה האמנותית כמנגנון של חינוך, תרבות ובניית זהות. לצד חומרי הארכיון מוצגות שכבה עכשווית הכוללת יצירות אמנות ועיצוב של אמנים ואמניות בני זמננו, הנעות על קו התפר שבין אמנות, מלאכה וקראפט ובהן דימויים הקשורים לציון ולציונות. העבודות מהדהדות את המתואר בתצלומים ההיסטוריים, אך משלבות חומרים ושפה חזותית עכשוויים, ומזמינות למבט מחודש על תבונת הכפיים, על הקשרים שבין יצירה, עמל, זיכרון ומקום.
אומנים ואומניות משתתפים: איתי מתן, דוד (דוכי) כהן, מיטל כץ מינרבו, סטודיו ירנטק – מריה פייגין וגאיה בלורי, ענת גולן, רעיה ברוקנטל, שולמית עציון, שרון מורו, אוסף ורנר בראון, אוספי ארכיון התמונות יד בן-צבי, אוסף בית שץ, אוסף חפצי הנשיא יד בן-צבי
אוצרת: אביטל וכסלר
עיצוב גרפי: ערן צירמן / מתקין תערוכה: וניה שאוב
השתרשות – תערוכה חדשה של ירון שטיינברג
בתוך צריף הפרחים ההיסטורי יצר ירון שטיינברג גן נעול, מיקרוקוסמוס, העשוי קרטון, נייר, בד, חוטים, כפתורים, ענפים וחומרים ממוחזרים שמחקים צמחי בר ובעלי חיים ארצישראליים. המיצב ממשיך את עיסוקו של האמן בסוגיות של שייכות למקום, ובמתח שבין היאחזות בחלקת אדמה ובית, לבין נדודים, הרפתקה ולעיתים תלישות.
המיצב, העשוי בקפידה ובתשומת לב מבקש ליצור מראית עין של קינון וגינון, בה הצמיחה והפריחה משגשגות מעבר לזמן ואין בהן שינוי או ריקבון. המיצב השוכן בתוך צריף הפרחים מהדהד את ייעודו המקורי של המבנה, ששימש מדי יום שישי את נשות בית החלוצות לממכר פרחים ושתילים חיים לתושבי הסביבה.
בית החלוצות ברחביה הוקם בראשית שנות ה־40 על השטח שבו ייסדה רחל ינאית בן־צבי בשנת 1924 את המשתלה ואת משק הפועלות שעבר בהמשך לתלפיות. המקום נועד לקלוט, לחנך ולהכשיר נשים צעירות ועולות חדשות לעבודה חקלאית ולמלאכות יצרניות שונות. פעילותו נשענה על התפיסה הציונית־חלוצית, שראתה בעמל ובעבודת האדמה חלק בלתי נפרד ממעשה התחייה הלאומי.
העיסוק האישי של שטיינברג באפשרות להכות שורשים ולהשתקע במקום אחד, נפגש עם סיפורן של החלוצות שהמתחם היה עבורן בית ראשון בארץ. בעוד שבבית החלוצות קנו ידע מקצועי וביססו קשר ממשי לקרקע ולמלאכות שימושיות, המערכת הכמו-אקולוגית ששטיינברג יוצר מתקיימת בעולם של ייצוג, דמיון ויופי.
המפגש בין המיצב העכשווי לבין הצריף ההיסטורי אינו מבקש לשחזר את המשתלה שפעלה במקום, אלא להציע התבוננות מחודשת על האופן שבו בני אדם באמצעות פעולות תהליכיות של יצירה, איסוף, טיפוח וסבלנות, יכולים להתאקלם בסביבתם, למצוא חיבור למקום, לבסס זהות ולהעמיק שורשים.
אוצרת: אביטל וכסלר
כניסה חופשית לאורך ימי פסטיבל תצריף