רעיון הברית המשמש במקרא כמסגרת ליחסים הבלעדיים בין עם ישראל לאלוהיו נסוב בעיקרו סביב סוגיות של ריבונות טריטוריאלית, משענת פוליטית והצלה צבאית. בספרות חז”ל מתפתחת תפיסה אחרת של יחסים בלעדיים אלו, שאיננה מתמקדת עוד במדינה ובממלכה אלא במושגים של חוק ומצווה. כיצד תפסו חז”ל את רעיון הברית המקראית ואלו תמורות חלו בו במחשבתם? האם בשלב זה איבד מושג הברית את המטען הפוליטי הבסיסי העומד ביסודו? בשיעור נתחקה אחר האסטרטגיות המורכבות של שימור ושינוי שהפעילו החכמים בעיצוב הפרק הבא בתפיסת הדת הישראלית והקשר המיוחד המוצע בה בין האל ועמו.