הנזירות הנוצרית בין רדיקליות לממסדיות מראשיתה ועד ימי הביניים

הנזירות הנוצרית צמחה מהמאה הרביעית והלאה לתנועה המונית, בין היתר כתגובת נגד להתעצמות הפוליטית והכלכלית של הנצרות באימפריה הרומית. הממסד הכנסייתי זיהה את הפוטנציאל החתרני של תנועה זו, ומיהר למסד אותה ולהכניס אותה תחת כנפיו. כנגד סגנון הנזירות העצמאי והרדיקלי של המתבודדים, עלה סגנון נזירות מפוקח ומתון יותר, של חיי שיתוף בקהילה בדמותו של המסדר הבנדיקטיני.
נעסוק בראשית הנזירות הנוצרית במזרח ובצמיחתה ‘מלמטה’ ולא ביוזמת האליטה הכנסייתית, ובביטוייה האינדיבידואליים הקיצוניים של אמונה וסגפנות.