תרע”ח ‐ שנה ראשונה לגאולה

בעוד רגע ניפרד משנת תשע”ז ונקבל בברכה את שנת תשע”ח, בה נציין 100  שנה לכניסת הבריטים לירושלים, האירוע ההיסטורי ששם קץ לכ־400 שנות שלטון עות’מאני בארץ ישראל. 

בחנוכה תרע”ח, סוף 1917, החל עידן חדש בארץ ישראל, ורבים נשאו עיניים בתקווה לעתיד טוב יותר, שיביאו עמם השליטים החדשים. בנאומו בירושלים ב־11 בדצמבר 1917, שבועות ספורים לאחר הצהרת בלפור שבה הבטיחה ממשלת בריטניה הקמת ‘בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל’, הצהיר הגנרל הבריטי אלנבי על מחויבות עמוקה לירושלים,  למקומות הקדושים בה וליצירת אחווה בין העמים ובני הדתות החיים בירושלים ובארץ ישראל. 

כעבור כחצי שנה נערך טקס הנחת אבן הפינה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, שנתפסה בעיני רבים כמקדש לאומי מודרני.  בגלויית ‘שנה טובה’ שהדפיס יעקב בן־דוב בירושלים בסופה של שנה חשובה ומרגשת זו, הוצבו זה מול זה שני אירועים שנערכו בירושלים בהפרש של שישה ימים: מימין הכותל המערבי בט’ באב תרע”ח, ובו יהודים בני ‘היישוב הישן’ מקוננים על חורבן המקדש ועל אובדן הריבונות של עם ישראל בארצו, ומול נקודת השפל והאובדן מוצג משמאל טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה שנערך בט”ו באב תרע”ח ‐ בהשתתפות הגנרל אלנבי, אשר נתפס כמושיע וכנביא הגאולה, והד”ר חיים ויצמן. 

 בימין הגלויה חייל עברי, לוחם ‘הגדודים העבריים’ (עם דמיון בולט לזאב ז’בוטינסקי ואולי בהשראתו) מניף את דגל הגדודים העבריים ועליו גור אריה יהודה נתון במגן דוד. מעליו מדליון ‘יהודה המשתחררת’ ‐ היפוכו של המטבע הרומי ‘יהודה השבויה‘, ובו נראית יהודה בדמות אישה משוחררת מכבליה, והחייל הרומי המשעבד נסוג לדרכו. בשמאל הגלויה נראית אישה נושאת אלומת שיבולים, חלוצה בשדות או שמא רות המואביה, על רקע מגדל דוד ‐ סמל להתחדשות העם באדמתו ומעליה מדליון ‘למתנדבים בעם’. 

 שנת תרע”ח רבת התהפוכות נתפסה כשנת גאולה לעם היהודי. הדבר משתקף יפה גם במרכז הגלויה, בציון השנים תחת התמונות: שנת “א’תת”ל לחרבן” אל מול שנת “א’ לבנין”, המציג את תרע”ח כנקודת היפוך לחורבן הבית. בשנת אתת”ל חרב בית המקדש, ובשנת תרע”ח נוסד ה’מקדש’ החדש בפסגת הר הצופים, אל מול הר הבית.