אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך מי אתה

אוכל ותרבות: המסע הגסטרונומי של המין האנושי

לפעמים נדמה שכל החיים שלנו הם סביב אוכל – אנחנו אוהבים לארח, אוספים מתכונים, מזמינים אוכל, קונים כלים ומכשירים מיוחדים להכנת מאכלים ומשקאות, אנחנו מצלמים אוכל, עוקבים אחרי תוכניות מאסטר שף למיניהן, לוקחים קורסים בבישול, מוכנים לשלם המון במסעדות, אנחנו נוסעים במיוחד שעות כדי להגיע לפוד-טראק נחשק, וכל הזמן חושבים על הארוחה הבאה. אז איך ומתי הפך ה"מזון" ממצרך קיומי בסיסי לכזאת אובססיה?

בישול כפעולה תרבותית

חפירה ארכיאולוגית שנערכה באזור גשר בנות יעקב חשפה כי כבר לפני כ־800,000 שנה עשו בני אדם שימוש באש כדי לבשל דגים שהם דגו בנהר הירדן. זוהי העדות המוקדמת ביותר לשימוש באש לבישול, והוא גם צעד אבולוציוני משמעותי. בניגוד לכל בעל חיים אחר, האדם פיתח תלות בבישול, בשיתוף מזון ובעיבוד מזון מורכב, וזה הביא לעיצוב מחדש של האנטומיה ושל הקשרים החברתיים שלנו. הפכנו 'מזון' שמתדלק את הגוף ומאפשר לו לשרוד, לתרבות שלמה של 'אוכל'. המרכזיות של אוכל בחיים שלנו הפך אותנו לאנשים שנושאים טביעת אצבע של זמן ומקום, היסטוריה, זיכרון, זהות, כמיהה ושייכות. בקיצור – "אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך מי אתה".

המסע מהטבע לתרבות האוכל עבר דרך שורה של מהפכות. גילוי האש והשליטה בה היו נקודת המפנה הראשונית. הבישול הפך את האדם מצרכן פסיבי של מה שהטבע מציע, ליצרן פעיל של מזון. סביב המדורה התפתח מוקד חברתי, שהוביל ליצירת כלים מתוחכמים יותר ויותר לעיבוד מזון ולהגשה שלו, שהוביל בהמשך גם ליצירת אוצר מילים עשיר לביטוי של טעמים, טקסטורות וניחוחות, להעברת ידע ולפיתוח טקסים ומסורות. לא סתם המטבח של היום הוא הלב של הבית, והארוחה סביב השולחן היא הבסיס להנחלת ערכים וחיזוק הזהות המשפחתית.

אוכל כסמל סטטוס

סביב האוכל התפתחו גם נימוסי השולחן וקודים מורכבים ומתוחכמים שהגדירו מעמד חברתי – פתאום זה כבר לא רק "אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך מי אתה", אלא "אמור לי מה אוכלים, איך אוכלים, עם מי אוכלים ומתי, ואומר לך מי אתה ואיפה אתה מדורג בסולם המזון האנושי". גם מושגי כשרות וטאבו של סוגי אוכל שונים התפתחו לא רק משיקולים תזונתיים אלא היו דרכים עמוקות להגדרת זהות תרבותית וחברתית מובחנת.

השלכות המסע אחר האוכל

החיפוש הבלתי פוסק אחר אוכל הביא להתפתחות רשתות סחר מורכבות שעיצבו את ההיסטוריה. מסעות קולומבוס, ומרקו פולו, סחר העבדים, כיבושים של מדינות ותזוזות של עמים שלמים – חלק גדול מהאירועים המכוננים בהיסטוריה הביאו בעקבותיהם גם מאכלים ומשקאות חדשים. עולים חדשים, מהגרי עבודה, חיילים שלחמו במדינות רחוקות נשארו, השתקעו והביאו איתם את סגנון האוכל המקומי שלהם למקום מושבם החדש, הפגישו בין מטבחים וטעמים שונים ויצרו חיבור של תרבויות ומאכלים מרתקים – הפיוז'ן האסייתי־אירופי, הקייג'ן האפרו-צרפתי-אמריקאי, שניצל העוף הישראל – אלה רק דוגמאות לכך שהתרבות הקולינרית חיה, דינמית ויוצרת בלי הפסקה.

***        ***        ***

עשה לך חשק לעוד? בגליון 296 של "עת־מול" בהוצאת יד בן־צבי יש עוד הרבה מאמרים מעוררי תיאבון ומחשבה על אוכל, תרבות וזהות – תולדות הסלט הישראלי; תפריטים ספרותיים; מנגל יום העצמאות והלאומיות הישראלית; ועוד. לרכישת הגיליון המלא יש ללחוץ כאן